בספר זה אוריאנה פלאצ'י שוברת שתיקה של עשר שנים.השתיקה שעליה שמרה, בביתה שבמנהטן, עד האפוקליפסה של 11 בספטמבר.
והיא שוברת אותה ברעש מחריש אוזניים.
באירופה עורר הספר הזה, ועדיין מעורר, סערה שלא נודע כדוגמתה זה עשרות שנים.
התנצחויות, דיונים, ויכוחים, הנהוני הסכמה ושבחים חמים, התקפות פרועות.
מיליוני עותקים נמכרו ברחבי העולם.
באומץ לבה הידוע, פלאצ'י תוקפת את הנושאים שחשף הטרור האיסלאמי: הניגוד ומה שהיא תופסת כחוסר התאמה בין העולם האיסלאמי לעולם המערבי; המציאות הגלובלית של הג'יהאד מול העדר התגובה והיחס הסלחני של המערב.
בכנותה הלא מרוסנת היא משלחת האשמות חסרות רחמים ודברי ביקורת חריפים, ומכריזה בראש חוצות על האמיתות הלא נעימות שכולנו יודעים אותן אך איננו מעיזים לבטאן. בהגיונה המחמיר ובמחשבתה הבהירה היא מגינה על תרבותנו, ומאשימה אותנו על מה שהיא מכנה העיוורון שלנו, החירשות שלנו, המזוכיזם שלנו, הקונפורמיות והיוהרה שב"פוליטיקלי קורקט". בפיוט נבואי כשל קסנדרה מודרנית היא אומרת זאת בצורה של מכתב המופנה אל כולנו.