גלויה מקאפרי

אוֹ הנרי, בשמו האמיתי ויליאם סידני פורטר, הגיע לניו יורק בשנת 1902 וחי בה שמונה שנים בלבד, עד מותו ב־1910 בגיל ארבעים ושבע, עני וחסר כול. הוא נודע כשתיין מועד והשתייה "תרמה" לא מעט לבריאותו הרעועה ולבסוף למותו משחמת הכבד.

יותר מכול ניו יורק שבתה את ליבו. בכתיבתו בולטים כמה מוטיבים המתייחסים לכרך שאהב כל כך, לעיר שכינה "בגדד על הרכבת התחתית". הוא אהב מאוד את מגוון טיפוסיה ומאפייניה הייחודיים שלא מצא להם דומים בערים אחרות שהשווה אותה אליהן. גם כאשר הוא מתאר את פושעיה, שוטריה, סרסוריה, אנשי הדת המושחתים שלה, צביעותם של "שומרי הסף" שלה – הכול נובע מאהבה עמוקה לעיר, לטיפוסיה ולאופייה הייחודי. כרך בעל שלל צבעים וגוונים, צחוק ודמע, טיפוסים קשוחים בעלי לב רחום, רחמנים בעלי אופי, בעלי שפה בוטה. בזכות או הנרי מובאות כל התכונות הללו אל ציבור הקוראים. ניכר בסיפוריו הניו יורקיים הרצון העז של או הנרי להשתייך, להיות חלק מן העיר הנפלאה, האכזרית, הסנטימנטלית והאנושית הזאת.

ששת הסיפורים שבחרנו לקובץ צנוע זה עוסקים בהיבטים רבים של ניו יורק שאין־ספור גוונים לה. [המתרגם]

קאם היא נערה חכמה, צינית וחדה, שמרגישה שהחיים הפסיקו להפתיע אותה. אבל כשהיא מגיעה עם משפחתה לעיירה קטנה ומסתורית בשם פרומיס שבצפון מיין — הכול משתנה. 

כשמעטפה מסתורית מגיעה ובה רשימה של דברים שעל קאם לעשות לפני מותה, היא מתחילה להאמין — באהבה ובעצמה ואולי גם ב... ניסים, לא משנה עד כמה בלתי סבירים הם יהיו. היא מוצאת את עצמה נפתחת לרעיונות חדשים ולאפשרות שהחיים שלנו מלאים יותר מכפי שנראה לעין.

זהו לא סיפור על חולי, אלא על התחדשות פנימית, על בחירה בחיים, ועל כוחה של אמונה קטנה אחת לשינוי גדול.