לשנות את כללי המשחק - הרצל עוזר

רְחָבָה מִן הָאָרֶץ

גְּבוֹהָה מֵהָרָקִיעַ

עֲמֻקָּה מֵהַיָּם

הִיא אַהֲבָתִי

לָאִישׁ הַזֶּה מֵאֶרֶץ הֶהָרִים

שָׁם מְלַקְּטוֹת הַדְּבוֹרִים דְּבָשׁ

מִפִּרְחֵי הַקּוּרִינְגִ'י,

גִּבְעוֹלָיו שְׁחֹרִים.

תֵּיוָה־קוּלָטָאר

קוּרוּנְדוֹחַאי 3

לפני קרוב ל־2000 שנה, דורות אחדים של משוררים ומשוררות דגולים יצרו בשפה הטמילית קורפוס עשיר הכולל אלפי שירי אהבה ושירי גבורה, מן היצירות היפות ביותר בתולדות הספרות ההודית. הקורפוס ידוע בשם שירת הסנגם, שמה של האקדמיה האגדית לשפה וספרות טמילית שישבה כביכול בעיר מדוראי בדרום תת־היבשת ההודית. שירי הסנגם טומנים בשורותיהם רמזים דקים למצבי האהבה האנושית באשר היא, אבל הם גם קשורים לנופֵי ארץ הטמילית – מעין דקדוק נפשי המאפשר ביטוי חד ומעמיק לאוהבים. כבדרך פלא, רוב רובם של השירים מדברים ישירות אלינו, הקוראים המודרנים, היודעים משהו על להט התשוקה, על געגועים קשים משאת, ועל כעס, מריבה ופרדה. הקול הנשי בולט במיוחד.

התרגומים נאמנים למקור הטמילי (המודפס מול העברית) ולעוצמה הלירית הגלומה בו. בהקדמה לספר מוצג הרקע התרבותי וההיסטורי להיווצרות שירי הסנגם יחד עם הסיפורים הנוקבים המלווים ומאירים רבים מהם.

דוד שולמן הוא פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה העברית. הוא עוסק בשפות וספרויות של הודו הדרומית – טמילית, טלוגו, מליאלם וסנסקריט – ובהיסטוריה התרבותית של ארצות הדרום מקדמת דנא עד לימינו אנו.

השיבה לקיבוץ הוא חיבור ייחודי המשלב יסודות אוטוביוגרפיים עם בירור פילוסופי, חברתי ואישי של חוויית החיים הקיבוצית. הפילוסוף יובל לוריא שב בספר זה אל שנות ילדותו ונעוריו בקיבוץ עין שמר, שאליו חזר בשנת 1954 לאחר שש שנות חיים בניו יורק, ובוחן ממבט מאוחר – של אדם מבוגר – את משמעות השיבה, ההשתייכות והזהות שנרקמת בין היחיד לקבוצה.

זהו חיבור אישי המנסח את מה שהיה משמעותי למחבר עם שובו לקבוצה ולקיבוץ מארה"ב. אולם החיבור הזה חורג מתיעוד זיכרונות אישיים גרידא: הוא מספר על צורת החיים החברתית של קבוצה במוסד החינוכי בקיבוץ באותם ימים, ומציב אותה ואת הקיבוץ בהקשר אישי, חברתי, היסטורי, פסיכולוגי ופילוסופי. הוא עושה שימוש בזיכרון כנקודת מוצא לבירור מושגים פילוסופיים יסודיים כגון זהות אישית וחברתית, שייכות, חירות, אחריות, סמכות, חינוך, שוויון, כמו גם משמעות החיים. לוריא מציע בירור פילוסופי שאיננו פסיכולוגי או משפטי, אלא רפלקסיבי ורעיוני – ניסיון להבין כיצד מושגים אלה מתממשים בפועל בהוויה קיבוצית קונקרטית, וכיצד הם מעצבים את תודעת היחיד החי בתוכה. באמצעות תיאור הקליטה מחדש בקבוצה, החיים במוסד החינוכי, תרבות היומיום, מערכות היחסים והנורמות החברתיות, נחשף המתח המתמיד בין אינדיבידואליות לבין קולקטיב, בין בחירה אישית לבין מסלול חיים מוכתב. לצד הסיפור האישי נפרש גם הקשר היסטורי-חברתי רחב: תולדות הקיבוץ, האתוס של תנועת "השומר הצעיר" והרקע הערכי והאידיאולוגי של החברה הקיבוצית בראשית ימי המדינה.

השיבה לקיבוץ הוא ספר עיון אישי המבקש להבין לא רק מה קרה, אלא מה הייתה משמעותם של החיים הקיבוציים – אז, וכפי שהם נראים במבט משקיף לאחור – עבור היחיד, הקבוצה והחברה הישראלית כולה.

יובל לוריא הוא פרופ' אמריטוס במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. מבין ספריו: "בעקבות משמעות החיים: מסע פילוסופי" (אוניברסיטת חיפה, 2002); "מבוא לקסמי הפילוסופיה: אתיקה ומוסר" (אוניברסיטת בן-גוריון, 2007); "על ההוויה החברתית: קריאה מושגית בתנך ובפילוסופיה היוונית" (רסלינג 2016); "אנתרופולוגיה פילוסופית" (רסלינג, 2023); "מבט אנושי: הסתכלות וראייה בפסיכולוגיה פילוסופית" (רסלינג 2025).