אֶל הַבַּיִת שֶׁל דְּרָקוֹן מַגִּיעַ חָתוּל גָּדוֹל.
דְּרָקוֹן לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְטַפֵּל בֶּחָתוּל.
הוּא לֹא יוֹדֵעַ מָה לָתֵת לוֹ לֶאֱכֹל וְלָמָּה צָרִיךְ לָשִׂים לוֹ חוֹל.
מֵרֹב בִּלְבּוּל דְּרָקוֹן כִּמְעַט מִתְיָאֵשׁ.
אֲבָל אָז לֶחָתוּל יֵשׁ הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן.
דְּרָקוֹן הִיא סִדְרָה לְרֵאשִׁית קְרִיאָה מֵאֵת הַסּוֹפֵר וְהַמְּאַיֵּר דָאב פִּילְקִי, יוֹצֵר קֶפְּטֶן תַּחְתּוֹנִים, אִישׁ הַכֶּלֶב, מוֹעֲדוֹן הַקּוֹמִיקְס שֶׁל סוּפֶּר גּוּר וְעוֹד סְפָרִים לְקוֹרְאִים צְעִירִים, שֶׁהָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם.