יכולנו להיות נהדרים - מירי שחם

אולי בא לך להזדיין, שני חושבת את המילים שהיא רוצה להגיד לעומר, אבל לא מסוגלת להוציא אותן מהפה. היא מסתכלת עליו, הוא עומד מולה, פלג הגוף העליון שלו חשוף. חלק משערות החזה שלו כבר לבנות, אבל חוץ מזה הוא עדיין נראה כמו שהיה כשהם התחילו לצאת, רזה על סף השדוף. הם בדיוק באמצע החלפת הבגדים לפני השינה. היא עומדת שם בתחתונים, בלי חזייה, עם החולצה ביד. היא בחיים לא תשאל אותו אם הוא רוצה להזדיין, הרי. אין את המילים האלו ביניהם. למעשה, אין ביניהם מילים בכלל.

בלי האפי אנד הוא קולאז' של סיפורים על נשים וגברים שהחליטו לברוח מהחיים שבנו לעצמם בעמל רב: הילה מנהלת רומן עם חבר מהעבודה, יערה עוזבת את הבית ומתחילה חיים חדשים בדירה שכורה, דנה טסה לרומא ליום ההולדת שלה במטרה לשכב עם גבר זר, עמית שוכר דירה לשבוע בתל אביב ויוצא למסע כושל של הגשמת פנטזיות. 

בבסיס הבריחה של הגיבורים עומד רצון אחד: להיות נאהבים. להרגיש שוב, גם אם זה אומר לשרוף את כל מה שהם בנו עד עכשיו. הם מוכנים לבגוד, הם רוצים לבגוד, הם לא יכולים עוד לבגוד בעצמם. בלי האפי אנד הוא אוסף סיפורים על אנשים שגילו בעצמם חוסר, ניסו למלא אותו, אבל הדרך להגשמה לא הביאה שלמות, אלא חיכוך בלתי נמנע עם מה שנשאר מאחור. אלו סיפורים על הפער בין הפנטזיה למציאות, על הפחד לאבד ועל הפחד להישאר עם מה שיש. מתוך הקשבה עמוקה לפרטים ולשברי רגעים, הספר משרטט את המקומות שאליהם אנחנו מגיעים כשאנחנו רודפים אחרי מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים, אבל מעולם לא דמיינו איך נרגיש באמת.

אריאל גרייזס, יליד 1975, דוקטור להנדסה ביו־רפואית בהשכלתו, ממציא מיסים לפרנסתו ואוסף סיפורים להנאתו. כתב בעבר, בין השאר, למוסף כלכליסט, בלייזר וטיים אאוט. מתגורר במזכרת בתיה, נשוי ואב לשלושה. בלי האפי אנד הוא ספרו השני.

נאוה צוקרמן, מחלוצות התיאטרון העצמאי והפוסט־דרמטי בישראל, פורסת באסופה זו שלושה טקסטים בימתיים נועזים מתקופות שונות של יצירתה, המפרקים ומרכיבים את השפה, הגוף והעשייה הבימתית, ומהדהדים, כל אחד בדרכו, את חותמה המיוחד כמחזאית, במאית ויוצרת פורצת דרך. 
״התיאטרון של צוקרמן מגיש לצופים הרבה אווירה. נקודות החיבור בין יצירותיה לבין הקהל משתנות מצופה לצופה – ובכך מדגישות את הייחודיות שלו. [...] המחזה מבקש מהצופים לעשות הכל בכדי לשמר את החופש הפרטי שהוא בסיס האנושיות לפי צוקרמן״. 
 ynet מרב יודילוביץ׳, 
 באסופה זו: איש נקודה אישה (1988), ג׳ודי יקירתי (2000), השיטה (2003).

נאוה צוקרמן היא במאית, מחזאית, מייסדת ומנהלת אומנותית של תיאטרון תמונע בתל אביב. ייסדה את אנסמבל תמונע ב־1981 ואת תיאטרון תמונע ב־1999, כבית ליצירה עצמאית ורב־תחומית בתיאטרון, במחול ובמוזיקה. ביימה כשלושים הצגות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבלים מובילים כגון Singapore Arts Festival (1996), פסטיבל אדינבורו פרינג’ (1985–1996), Shakespeare Festival Gdańsk (1995), Dublin Theatre Festival (1996), פסטיבל עכו (1982–1988)ופסטיבל ישראל (1985–1990). יצירותיה זכו להכרה בין־לאומית ולפרסים רבים, ובהם Fringe First (1991), ופרסי מפעל חיים מטעם קיפוד הזהב (2000), שרת התרבות (2009), פרס אגמון (2022) ופרס רוזנבלום (2024).