כְּשֶׁרוֹנָה בָּאָה לָגוּר בַּשְּׁכוּנָה, נוּרִי שָׁאַל אִם הִיא רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הָאֹסֶף שֶׁלּוֹ.
“מָה אַתָּה אוֹסֵף?״ שָׁאֲלָה רוֹנָה.
“אֲבָנִים,״ עָנָה נוּרִי.
רוֹנָה מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ.
נוּרִי רָצָה שֶׁגַּם רוֹנָה תִּשְׁמַע אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁמְּסַפְּרוֹת לוֹ הָאֲבָנִים הַזְּקֵנוֹת שֶׁל הַוָּאדִי, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁיּוֹם אֶחָד הִיא תַּקְשִׁיב.
גָּלִית רָאבֶ״ד הִיא סוֹפֶרֶת מָעֳרֶכֶת וַעֲטוּרַת שְׁבָחִים.
סִפְרָהּ פִּתְאוֹם נָשְׁבָה הָרוּחַ זִכָּה אוֹתָהּ בִּפְרַס דְּבוֹרָה עֹמֶר, וְסִפְרָהּ קְטַנְטַנָּה בַּגִּנָּה זָכָה בִּפְרַס הָאִיּוּר שֶׁל מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל.
גָּלִית אוֹהֶבֶת לְשׁוֹטֵט וְלֶאֱסֹף אֲבָנִים, וְזֶה הַסִּפּוּר שֶׁהֵן סִפְּרוּ לָהּ לֹא מִזְּמַן.
כַּרְמֶל בֶּן עַמִּי מְאַיֶּרֶת סִפְרֵי יְלָדִים וְיוֹצֶרֶת סִרְטֵי אָנִימַצְיָה.
הִיא עוֹבֶדֶת מֵהַסְּטוּדְיוֹ שֶׁלָּהּ בְּאַמְסְטֶרְדָם, צוֹפָה עַל אֳנִיּוֹת וּמְנוֹפִים, אֲבָל תָּמִיד שְׂמֵחָה לִצְלֹל חֲזָרָה לַוָּאדִי שֶׁל נוֹף יַלְדוּתָהּ.