" האיש שכתב את הרשימות האלה מת ברגע ששב ודרך על אדמת ארגנטינה.
האיש שעורך ומלטש אותן עכשיו, 'אני', אינו אני, או לכל הפחות אין זה אותו אני פנימי.
השוטטות חסרת המטרה ברחבי 'אמריקה הגדולה' שלנו שינתה אותי יותר משציפיתי "
האיש שכתב את הרשימות במהלך מסע של שבעה חודשים באמריקה הדרומית, היה ארנסטו גווארה, סטודנט ארגנטינאי לרפואה בן 24 - האיש שהתפרסם כעבור שנים אחדות בעולם כולו בשם צֶ'ה, מהפכן וסמל.
מסעם של ארנסטו וחברו הטוב אלברטו גראנאדו, לאורכה ולרוחבה של היבשת, התחיל בדצמבר 1951, על אופנוע נורטון 500, ונמשך " על פי אותו עיקרון בסיסי שהוליד אותו: אילתור ", גם אחרי שהאופנוע שבק חיים, כששני הנוודים עושים את דרכם ללא פרוטה, במשאיות, ברגל באונייה ובמטוס, מארגנטינה דרך צ'ילה, פרו וקולומביה עד ונצואלה.
תזזית ורעננות מאפיינים את הכתיבה של צ'ה הצעיר, הנע בקלות מפגישות מרגשות או משעשעות עם אנשים בדרך, למחשבות על הסבל של האינדיאנים ולניצני מודעות לצורך במהפכה;
מסיפור יבשושי ואירוני על קשיי המסע לתיאורי נוף קצרים ופיוטיים;
מדיווח מפורט על מכרה נחושת או מושבת מצורעים לרשמים מפתיעים ברחבות הדעת על קוסקו האגדית, בירת האינקה;
ממחאה על הקפיטליזם הדורסני של ה"יאנקים" דרך הרהור על " רוחו הכמעט אינדיאנית של בן אמריקה הדרומית ", ועד לנבואה מצמררת על עתיד המהפכה ועל גורלו שלו.