מתוך: רוחות
מחזאי: הנריק איבסן
דמות: אוסוולד
את אמא, את אישה חזקה, את מוכרחה להקשיב לי בקור רוח מוחלט עד הסוף. את לא תצעקי אמא שומעת? את מבטיחה לי? אנו נשאר במקומנו ונדבר על זה לגמרי בשקט.
טוב את מוכרחה להבין, שמצב העייפות המתמדת וחוסר היכולת לחשוב על העבודה - שכל אלא אינם המחלה עצמה … המחלה שעברה אליי בירושה שוכנת כאן.
לא לצעוק, אני לא יכול לסבול את זה, כן היא אורבת כאן וממתינה והיא עלולה להתפרץ בכל יום וכל רגע.
בפריז היה לי התקף אחד, הוא חלף די מהר, אבל כשנודע לי באיזה מצב הייתי נתון, נפל עליי פחד כה פראי וכה מטריף עד שנסעתי הביתה בשיא המהירות האפשרית.
הפחד הזה מבחיל במידה שאין לתאר, הלוואי שזאת הייתי מחלה חשוכת מרפא כי מן המוות אינני פוחד, אבל העניין הזה כל כך מבחיל, להפוך שוב לתינוק חסר ישע שיצטרכו להאכיל אותי .. אוה , אני אפילו לא מסוגל לחשוב על זה!
אני לא יכול לשאת את המחשבה על זה, שאולי אהיה מוטל כך שנים על גבי שנים ואהפוך במשך הזמן לזקן ואפור.
גם את עשויה אולי למות לפניי בסופו של דבר, כי זה לא חייב להסתיים במוות מידי, כך אמר הרופא.
הוא קרה לזה מעין התרככות במוח או משהו דומה, הביטוי.הזה מצלצל כלכך יפה, לטעמי הוא תמיד מזכיר לי ווילונות של משי בצבע דודבן משהו עדין ונעים לליטוף.
לאחר שהחלמתי בפאריס מן ההתקף, אמר לי הרופא שכאשר ההתקף יחזור והוא יחזור כבר לא תהיה יותר שום תקווה .
אמא את רואה את זה? אבקת מורפיום , הצלחתי להשיג 12 גלולות.
את חייבת להתגבר על זה , אין לך ברירה את חייבת לעשות איתי את החסד הזה אמא! מי כמוך מתאים לזה?
את נתת לי חיים שלא ביקשתי אותם ממך, אני לא רוצה בהם יותר .. קחי אותם בחזרה.
אל תעזבי אותי לאן את רוצה ללכת? את לא יוצאת החוצה ואיש לא נכנס פנימה .. יש בך אהבת אם אליי - את שמסוגלת לראות אותי מתייסר בפחד הזה שאינו ניצן לתיאור .
אמא תני לי את השמש .. השמש .. השמש.