הגעגוע ליצירתה של
רונית מטלון, תחושת הדחיפות והכרת הטובה הם מעשה אהבה וגם צורך תרבותי. כל אלה עומדים ביסוד
אושר מאחורי העצים, אשר ניכרת בו חתימת היד המוּכרת של המחברת.
אושר מאחורי העצים מאפשר לנו לעקוב מקרוב אחר חיפושיה ומעבריה הסגנוניים של סופרת גדולה, ששבה לפקוד את הנוף הגאוגרפי, החברתי והנפשי שהכירה מקרוב:
נופם של מהגרים ממצרים שהתיישבו בישראל, בקמרון או בפרוור פריזאי, גברים ונשים אבודים אשר שרויים בעל כורחם בתנועה חסרת מנוח.
הקובץ אושר מאחורי העצים פורשׂ בסדר כרונולוגי מ־1979 עד 2012 סיפורים ונובלה של רונית מטלון (2017-1959).
הסיפורים הקצרים, שראו אור בכתבי עת ובעיתונים, והנובלה אושר מאחורי העצים, שפורסמה תחילה במוסף מיוחד של הארץ ופרקים מתוכה שולבו ברומן, שרה, שרה מובאים כאן לראשונה בספר. את הקובץ חותם חיבור שכתבה מטלון בת ה־14.
הציור אושר מאחורי העצים של דוד גינתון המתואר בנובלה, מובא בעטיפה - ובמלואו בתוך הספר.
" לראשונה מאז שמת מישל עלו דמעות בעיניי.
כאילו המיסו סוף־סוף החיוניות של הציור והכאב הזהיר הזה של האושר מאחורי העצים את הגלד המוקשה של הזוועה שכיסה את מישל ואטם אותו, הציעו לו מתנה: מין הצעת נסיגה אחרת, נדיבה, שביל שעקבותיו נמחקים, לאט ובמהוסס, באיזה יער "
מתוך הנובלה אושר מאחורי העצים.