1750 שאלות ממוקדות למטפלים - יוסי קדמי

בינות לסמטאותיה הציוריות של שכונת מאה שערים ובין חצרות האבן של בתי אונגרין הן פוסעות בצעדים חפוזים, מוליכות עגלות ילדים, ולראשיהן המגולחים מטפחת שחורה הדוקה. "הן עדיין יושבות ותופרות" הוא מסע אל עולמן של נשים אלה, נשות חסידות "תולדות אהרן".

תולדות אהרן היא אחת הקהילות החסידיות הקנאיות ביותר. קבוצה זו מאופיינת בתפיסה שוללת ובלתי מתפשרת כלפי הציונות, החילון, ההשכלה והמודרנה; בגדרי צניעות מחמירים; בפיקוח חברתי הדוק, בייחוד בתחום המיני, ובתפקידי מגדר מסורתיים שמגבילים את האישה למרחב הפרטי.

כיצד נתפסים בקבוצה ייעודן ותפקידן של הנשים? מה לומדות ילדות ונערות ב"תולדות אהרן" ומה נאסר עליהן ללמוד? כיצד הן למדות להכיר את גופן ואת מיניותן? עד כמה הן מעורבות במעשה השתדכותן ומה הן ואימהותיהן חוות בפרק הזמן המאתגר של השידוכין? איך הן רואות את העולם שמחוץ לחסידות? מה חוות הנשים שסוטות מן הדרך המקובלת ואולי אף עוזבות את הקבוצה?

על יסוד מחקר אתנוגרפי רב-שנים, פותחת מחברת הספר צוהר למציאות חייהן של נשות "תולדות אהרן" ומנסה להשיב על שאלות אלו ואחרות. היא מקשיבה לקולותיהן של הנשים, הן הגלויים והמוצהרים, הן החתרניים והמושתקים, מציעה להם פרשנות ומזמנת לקוראים מפגש נדיר ומרתק עם חברת נשים מחצר חסידית ייחודית בימים של שינוי תדיר בגבולותיה של החברה החרדית.

ד"ר סימה זלצברג בלאק היא חברת סגל בכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל. היא חוקרת היבטים שונים בחברה החרדית ומתמקדת בסוגיות הנוגעות לחייהן של נשים בחברה זו.

מהי חמלה רדיקלית? היא אינה אהבת שוטים. היא איננה עיוורת, אלא רואה את המציאות כולה ופועלת בה בנחישות ובבהירות. היא קוראת למודעות כלפי מקורות הסבל ומזהירה מפניהם ומפני כל פעולה שנובעת מהם, ועל כן היא מחויבת לאתיקה של אי-אלימות.

הבודהיזם המעורב חברתית מתבונן בחברה, בְּמועקוֹֹת המודרניוּת, ומבקש להעניק להן מענה שבאותה מידה הוא על-זמני ורלוונטי לעת הזאת. בספר זה נרקמים מתוך כך רעיונות ופרקטיקות בודהיסטיים עם הגות ביקורתית מודרנית, לכדי קווי יסוד של אוטופיה חברתית, חינוכית ואישית. היא רלוונטית ביותר כאן ועכשיו, בישראל ובעולם, כשבּוּרוּת, סלידה והשתוקקות פועלות בעוצמה בתודעה האנושית ומתמצקות אל תוככי מוסדות החברה. הן מתבטאות בַּשגרה בנרקיסיזם ובניתוק, בפוליטיקה פופוליסטית, בתפיסות חינוכיות וטיפוליות מנוכרות, בצרכנות חסרת רסן; במה שהמחבר מאבחן כדוּקְְּהָָה החדשה: חוסר הסיפוק, המכאוב והסבל של ימינו.