זיו משתחרר מהצבא בגיל עשרים ושלוש לאחר שירות ביחידת מודיעין מובחרת.
הוא מבוקש מאד בגלל מומחיותו בגילוי חולשות במערכות הגנה של טלפונים ומחשבים, אבל בחייו האישיים הוא נואש לאהבה ולחברות, כבול באחריותו הכבדה לאחותו הצעירה והפגועה, וצל נעוריו הכואבים רובץ עליו.
הוא מגוייס לחברת סייבר שפיתחה מערכת פריצה לטלפונים חכמים. בנסיעותיו מטעמה ברחבי העולם הוא נקלע להרפתקאות בארמונות שליטים ובמרתפי טירות עתיקות, ונזהר לא לשאול שאלות מיותרות.
אולם הצלחתו המקצועית המרשימה של זיו אינה מצילה אותו מבדידות ומלב שבור. הוא מנצל את כישוריו המיוחדים כדי לחדור לעומק חייהם של אחרים ולחסל איתם חשבונות. פתאום היעדים אינם אלמונים עוד, אלא קרובים אליו מאוד. ***** ישי שריד , מחבר רבי־המכר גן נעמי , השלישי , מפלצת הזיכרון ו-מנצחת , כתב סיפור התבגרות טרגי של אחד מטובי בנינו בעת הזאת, שהוכשר לחדור לקרביהם של אחרים ולחשוף את חולשותיהם ללא עכבות של מוסר, אך מסתבך בגלל אנושיותו ורגשותיו.
שבוע לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כתב המשורר אלחנן ניר , "עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה / אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה". והוסיף ופירט: "וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו/ חֲסִידוּת חֲדָשָׁה וְצִיּוֹנוּת חֲדָשָׁה/ וְהָרַב קוּק חָדָשׁ וּבְרֵנֶר חָדָשׁ/ וְלֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג חֲדָשָׁה וִיחַוֶּה דַּעַת חָדָשׁ/ וְאָמָּנוּת חֲדָשָׁה וְשִׁירָה חֲדָשָׁה".
שיר זה, שעורר הדים ותורגם לשפות רבות, מסמן את הציר שעליו סובבים שירי ספר השירה החמישי של ניר, את השבר המחייב חשבון נפש תיאולוגי, ציבורי ואישי, שהמשורר מקבל על עצמו. בשיריו יוצא אלחנן ניר למסע נפשי ופיזי המוביל אותו משדות ההלם והשכול אל אובדניו הפרטיים, אל נחמות הבית ואל התקווה שהוא מחזיק.
עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה הוא יצירה עזת מבע, אינטימית ונוקבת. זהו נדבך נוסף במכלול יצירתו של ניר, שהעניקה לשירה העברית מבע פואטי מקורי, רענן וחיוני, הנוגע בעומק המאבק שבין אמונה לספק, בין קדושה לחיי העולם, ואף בעצם קיומנו במקום הזה.
"מתהומות החול וממרומי הקודש מייצר אלחנן ניר לנגד עינינו שפה חדשה, שנוגעת בפצע הפתוח, בפחד המצמית, בשבר - ובמה שעוד יתרומם ממנו. שירי הספר הזה, על רקע התקופה שבה הם רואים אור, הינם לב פועם, חשוף ושואל, שכולו חן, חסד ורחמים". (מיה טבת דיין)
המחיר שלנו:
55
₪
איה, נערה ישראלית בת שש עשרה, נודדת לבדה בחוצות לונדון. היא ישנה בחצרות של בתים, מתקלחת בשירותים ציבוריים, אוכלת שאריות משולחנות של בתי קפה, לומדת לזהות סכנות ולחמוק מהן. איה זועמת על הוריה, שכפו עליה הגירה לעיר קרה וזרה. היא מתגעגעת לשמש, לרחובות עם ריח האספלט הנמס, לים ולחברות שלה, אך יותר מכול היא מתגעגעת ליוני אחיה, שנותר בישראל כדי להתגייס. חודשים היא מתחננת בפני הוריה שייתנו לה לחזור, וכשזה לא קורה, היא בורחת. במהלך שיטוטיה היא פוגשת את ג'יימס, מהגר מג'מייקה, שהופך לידידה ומושיעה. הוא שיחזיר אותה בסופו של דבר אל הוריה, אבל שום דבר כבר לא יהיה כשהיה. בריחתה של איה חושפת ומעמיקה סדקים שמאיימים כבר שנים על משפחתה.
חמש עשרה שנים אחר כך, איה כבר אישה נשואה, ללא ילדים, חיה בגליל בתחושת חוסר שייכות. נסיעה גורלית אחת מטלטלת את מהלך חייה ומציבה אותה ואת משפחתה בצומת דרכים. טינות נושנות צפות ועולות, יחסים עכורים מגיעים לידי פיצוץ, וברקע – סיפור אהבה ישן, אסור וסודי שממשיך להטיל את צלו. החלטות קשות יתקבלו, לבבות יישברו אבל משהו חדש יתחיל בחיי המשפחה הקטנה, טרופה אך עדיין אוהבת.
ביד רגישה ובוטחת ובשפה קולחת וצלולה, בוראת אילנה וייזר־סנש סיפור רב־שכבות, המאוכלס בדמויות פגומות, מורכבות ואנושיות להכאיב, שחייהן נשזרים אלה באלה. זה לא הבית עוסק בזהות, הגירה, זרות ותשוקה, ומתכנס לשאלה אחת שמרחפת מעל ראשן של הדמויות – מהו בית, והאם כל בית, אפילו פגום, עדיף על היעדרו?
אילנה וייזר-סנש היא סופרת ישראלית. וייזר-סנש כתבה עד כה שלושה רומנים: על בהונות (הקיבוץ המאוחד, 2017); מתוך הגוף (הקיבוץ המאוחד, 2001); חלונות כפולים (ידיעות ספרים, 1995); זה לא הבית הוא הרומן הרביעי שלה.
המחיר שלנו:
61.60
₪