זהו סיפורם של ענבר שהיתה שמנמונת ואלישע, שנותר חכם. מזל שהיא הטיפוס היוזם, כי אחרת הם אף פעם לא היו מנסים לעטוף את החוכמה שלו, בשמנמנות שלה.
חבל שהוא לא הטיפוס המשתנה, כי אחרת זה היה מצליח.
ביריד אמנות בניו יורק, עומדת ענבר, אישה צעירה ובודדה, מול ציור של אגון שילה וממררת בבכי.
לימים, היא מקלידה מכתב לגבר שהיה שם לרגע מול העבודה והחליף איתה מילים ספורות. הוא עונה לה והיא משיבה מיד. כך נמשכת חליפת מכתבים אינטנסיבית במשך מספר חודשים, בין פריז לתל אביב.
ענבר רגשית מאוד, מוצפת לעתים וחכמה, מקפידה לעבור דירה פעם בשנה ולהותיר אחריה כמעט את כל חפציה.
אלישע ידען ומרוחק אך עושה מאמץ, כן ומתמשך, לשתף איתה פעולה בניסיונותיה לחפש תשובה לשאלה שלא נשאלה.
על עצמו הוא לא מגלה דבר.
בחסות דיונים אינטלקטואליים על אמנות ומוזיקה, מתגלות שתי הדמויות ומתהדק הקשר. למרות הריחוק הקר שלו, ואולי משום כך, היא מוצאת אצלו אוזן קשבת.
היא שוטחת במכתבים, לראשונה בחייה, את קורות "הקיץ של איתן", הקיץ שהפך אותה מילדה שלמה לאישה פצועה ושינה את חייה לעד. הריקוד הזוגי המוזר נמשך, עד שמותו של אדם קרוב מאלץ את ענבר לחשוף את האמת הדרמטית שעומדת מאחורי ההתכתבות.