סטיב גובס - יד שניה

דוד בן־גוריון הניח שורה של בעיות ושאלות מדיניות, חברתיות וערכיות שישראל מתמודדת איתן עד היום. מכאן הרלוונטיות של פועלו וסיפור חייו. כמות גדולה מאוד של חומר ארכיוני בלתי מוכר עד כה מאירה באור חדש את עוצמתו, מעלותיו והישגיו, מגבלותיו, חולשותיו וכישלונותיו גם יחד. הוא היה איש מרתק. רבים העריצוהו ומתגעגעים אליו כמנהיג לאומי עם חזון ותקווה, מדינאי נועז עם יושרה. אחרים שנאו אותו כפוליטיקאי כוחני, פלגני, קדורני ולא אחת גחמני. אך רק מעטים ידעו לפענח את צפונות דמותו המורכבת של האיש מאחורי המיתוס. הוא היה מלא ניגודים וסתירות - וידע זאת: “אם תבדוק את יומני בשיטות של ביקורת המקרא,“ כתב פעם, “]...[ תוכל להוכיח שיומן זה נכתב בעצם על ידי שני אנשים שונים שחיו בתקופות שונות.“ הנה יכולת ונכונות להתבוננות עצמית רגישה ואמיצה; גם היא עשתה אותו לדמות מסקרנת כל כך. כמו בשבעת ספריו הקודמים על המדינה והשואה, שתורגמו ל־ 14 שפות, שוב מציע תום שגב ספר סוחף ומאתגר ובו שורה של גילויים מפתיעים ואבחנות מקוריות.

רוח־המרד: בבוקר חורפי של 1908 , באחד משדות סג'רה, סמוך לאחר עליית החמה, הילך לו בן־גוריון בתלמי מחרשה וצמד שוורים, שקוע במחשבות וחש כבחלום. סג'רה היה כפר ערבי בגליל התחתון ששידר שלווה; נוסע מאירופה שסייר שם בראשית המאה ה־19 התפעל מקוצי הארטישוק שהקיפו את הכפר בפריחת קיץ סגולה. מכתביו הראשונים מסג'רה שידרו התעלות נלהבת, כמו נשלחו מאלדורדו גלילית. מרחוק נראה הקצה הדרומי של הכנרת. צבעה כצבע השמיים וצבעם כצבע האגם, סיפר בן־גוריון לאביו, "תכלת עמוקה וחולמת". כשסערו גליה - הייתה משחירה: "תלתלי הקצף הלבנים מוסיפים חן מיוחד לשחור המים ואתה עומד משתומם למראה ושואל: מהיכן בא לתינוק־ים זה רוח־המרד?" אולי כעסה הכנרת על שכלאו אותה בין ההרים, הרהר. בצפון התרומם החרמון המושלג, "זקן ההרים", כפי שכתב, "בלוריתו הלבנה צופה את פני כל ארץ הגליל", ובדרום, "מתנשא בבדידותו" - התבור. אי אפשר שלא לחלום כשחורשים את אדמתה של ארץ ישראל, קבע: בקסמיה ובהוד גווניה - היא עצמה כולה חלום.

"זו הביוגרפיה רבת העוצמה, המרתקת והחושפנית ביותר של התקופה המודרנית...מעטים הספרים שנועדו לשנות את ההיסטוריה. הספר הזה הוא אחד מאלה..." / ג'ורג' וולדן, דיילי מייל.
"כתב אישום שנועד לפזר מפני עיניים מערביות רבות את אדי הרמייה והבורות הרעילים שאופפים עדיין את חייו של מאו..." / מקס הייסטינגס, סנדיי טלגרף.
תשכחו כל מה שידעתם עד היום על מאו דזה-דונג, מנהיגה ומקימה של סין הקומוניסטית: ג'ונג צ'אנג וג'ון הלידיי מנתצים בביוגרפיה חדשה ומרתקת כל מיתוס קיים בחייו של האיש שאחראי למותם של שבעים מיליון מאזרחי מדינתו. הרבה יותר מהיטלר. הרבה יותר מסטלין.
מאו – הסיפור הבלתי נודע מבוסס על עשר שנות מחקר וגדוש בגילויים מזעזעים על חייו הסוערים של האיש שלא בחל בשום אמצעי כדי להשליט את רצונו ואת דרכו על נתיניו, על חבריו לדרך, על נשותיו, על ילדיו ועל פילגשיו הרבים.
כל המיתוסים שמלווים את דמותו של מאו בהיסטוריה – המסע הארוך, ההתנגדות ליפנים, אהבתו לאיכרים, צניעותו – נבדקו, נחקרו ועובדו לביוגרפיה המוסמכת ביותר שנכתבה אי פעם על חייו של האיש, ומשלבת מחקר היסטורי מדוקדק עם סגנון סיפורי סוחף ומרתק. מאו דזה דונג האמיתי. דיוקן של רודנות, רצח המוני והפקרות בביוגרפיה שכונתה בפי מבקרים במערב "פצצת אטום מתוצרת סין".
ג'ונג צ'אנג נולדה בסין ב-1952, היתה חברה ב"משמרות האדומים" ואחר כך עבדה כאיכרה, כ"רופאה יחפה", כפועלת במפעל פלדה וכחשמלאית, ובשנת 1978 עקרה לבריטניה, שם קיבלה תואר דוקטור לבלשנות – האדם הראשון מהרפובליקה העממית של סין שקיבל דוקטורט מאוניברסיטה בריטית. ספרה זוכה הפרסים ברבורי פרא יצא לאור ב-1991 ונמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים.
ג'ון הלידיי היה עמית מחקר בכיר באוניברסיטת לונדון. עד כה ראו אור שמונה ספרים שכתב או ערך.