למעלה משלושה עשורים מלווה אותנו קולה השירי של רחל חלפי - קול ייחודי, נוגע לפעמים בקולות אחרים, אך נותר תמיד בלתי דומה, ניפלה.
אולי משום כך קול זה קונה לעצמו את הקשב שהוא ראויי לו בהדרגה. לאט, אבל בהתמדה, גוברת נוכחותו בחלל האקוסטי הדחוס של השירה הישראלית.
ייחודה של המשוררת מסתמן בשתי מגמות המכוונות שירתה מראשיתה. האחת היא מגמת התנגדות לשירה של "אימפוזיציה", הכופה על המציאות החמקמקת קבעונות של "מצב", "דמות", "משמעות", "פשר" - כל אותו "כובד ישבן הרצון" הממשמע ומעיק על קליטתה של אמת של "מאסות מגששות", של "דגיגי רגע" חופזים - נעלמים.
המשוררת "חושבת במהירות החושך", לומדת את טבע המציאות ה"מסוכסכת" מעצמה,מגופה. היא זיקית משנה צבעיה; שולט בה "עקרון אי הוודאות".
בששת קובצי שיריה עד כה, טוותה חלפי מסכת שאינה דומה לשום דבר אחר בשירה הישראלית.
מותר לקוות שהופעת שיריה המכונסים בקובץ חדש ומקיף, תגלה לקוראי שירה רבים משוררת אמיצה ועקיבה, היכולה להוליך אותם למקומות שבהם עדיין לא היו; ללמדם "להחזיק ברשת את המים".