נטשה: אני מאמינה במדע ובעובדות, לא בגורל או בייעוד. לא בחלומות שלעולם לא יתגשמו. אני ממש לא נערה מהסוג שפוגשת נער חמוד ברחוב בניו יורק ומתאהבת בו. לא כשעומדים לגרש את המשפחה שלי לג'מייקה בעוד שתים־עשרה שעות.
דניאל: תמיד הייתי הבן הטוב, התלמיד הטוב, זה שעומד בציפיות הגבוהות של ההורים. אף פעם לא המשורר או החולם. אבל כשאני רואה אותה, אני שוכח מכל זה. משהו בנטשה גורם לי לחשוב שהגורל מייעד משהו מיוחד – לשנינו.
היקום: כל צעד בחיינו הביא אותנו לרגע הנוכחי. מיליון עתידים ניצבים מולנו. איזה מהם יתגשם?