ללמוד את ביון - חני בירן / אמנון פוד

"אף כי תאגידים רבים נכשלו לא פעם במילוי חובתם כלפי החברה, האנושות ידעה שוב ושוב לתקן, לכוון ולהחזיר אותם לדרך הישר. ההיסטוריה של התאגידים מזכירה לנו אמת פשוטה: האנושות משגשגת ביותר כשהיא פועלת יחד"

רבים מאמינים כי תאגידים הם ישויות חסרות לב המקדישות את עצמן באופן חסר מעצורים למרדף אחר רווחים. יש המרחיקים לכת וטוענים שזה בדיוק תפקידם של תאגידים. שתי הקבוצות הללו טועות. החל מראשית ימיהם של התאגידים, הם היו מוסדות שנועדו לקדם את טובת הכלל. אם הם דבקים תמיד במטרה הזאת – זו כבר שאלה אחרת.
למטרות רווח מספר את סיפורם של התאגידים באמצעות שמונה תחנות בהתפתחות התאגיד והחברה – מהמצאת התאגיד ברפובליקה הרומית, דרך עלייתו ונפילתו של בנק מדיצ'י, פטרון האמנויות ברנסנס, עבור בחברת הודו המזרחית שהפכה למעין מדינת ענק, המשך בעולם הנפט ובתכסיסי חברות המינוף, ועד ליכולת שצברה חברת הזנק כפייסבוק לעצב תודעה ומציאות פוליטית. משמונת הסיפורים המסעירים והעסיסיים לפרקים גוזר ויליאם מגנוסון גם ארגז כלים לתיקון דרכם של תאגידים, לבל יהיו גולם הקם על יוצריו.

איך עקף הבנק של האפיפיור את איסור הריבית?
כיצד תמרנו ראשי "חברת הודו המזרחית" את הבורסה?
איך נולדה ההשתלטות העוינת?
האם חברות הנפט הידועות לשמצה עשו משהו למען האנושות?

פרופ' ויליאם מגנוסון מלמד משפט תאגידי באוניברסיטת טקסס A&M. קודם לכן לימד משפטים באוניברסיטת הרווארד. הוא מחבר הספר 'דמוקרטיית הבלוקצ'יין', ומפרסם מאמרים בגדולים שבעיתוני ארה"ב.

אסטרטגיות גורליות, מפסגות יצירתו של ז'אן בודריאר, הוא ספר ההמשך לסימולקרות וסימולציה (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בספר זה כבר לא מדובר בקדימות האובייקט, הדימוי, ובתקופתנו הסימולקרום (העתק חסר מקור), אלא בניצחון מוחלט שלהם, ביציאה משליטה ומבקרה, שגשוג חסר גבולות, אקסטזה תמידית של המערכות. 

האובייקט הוא כל מה שאינו סובייקט, והוא יכול להיות סופת טייפון, כיסא, הר, מחשב, דימוי, רומן וגם אלגוריתם, אייפון וכמובן סימנים. ואמנם, עולמנו מלא להתפקע באובייקטים מכל הסוגים, באינספור סימנים, והם יוצרים סדר חדש משלהם, שבו הם השולטים ואנחנו הנשלטים, ורק מתוך הזיה וחידלון הרוח אנחנו ממשיכים לתפוס עצמנו כאדונים. 

בספר זה מבקש בודריאר להיכנס לראשם של האובייקטים ולראות את העולם מנקודת מבטם, שכן לטענתו הם ישויות ערמומיות בעלות מערך התנהגותי משלהן. הוא מגלה את שפת הפתיינות שבאמצעותה הם מתקשרים ומתמרנים אותנו, ועומד על תכונות נוספות כגון היפוך, קיטוב, משחקיות, גורליות, פריצות, אדישות והליכה עד הסוף. אינדיבידואלים רבים בתקופתנו מאמצים התנהגות של אובייקט ולכן נראים לנו מופקרים: פוליטיקאים, אנשי עסקים, בדרנים, טרוריסטים, משפיענים ברשתות החברתיות וההמונים עצמם. במידה מסוימת כולנו קורבנות האובייקט וחבורתו; כולנו בני ערובה של הסדר הקיים. אם האינדיבידואל רוצה להישאר רלבנטי עליו לאמץ אסטרטגיות גורליות, שהן כללי הפעולה של האובייקט, ובכלל זה גם של הבינה המלאכותית. 

ז'אן בודריאר (1929–2007) הוא מגדולי האינטלקטואלים הצרפתים של המחצית השנייה של המאה העשרים. כתביו עיצבו ועדיין מעצבים את השיח בביקורת התרבות, החברה והמדיה. עד היום ממוקם בודריאר בקצה שוק הרעיונות, כיצרן של שיח מקורי ושנוי במחלוקת, אשר כנגד רצונו הפך אותו לסינונימי עם המונח פוסטמודרניות.