פאולו פריירה (1997-1921), יליד ברזיל, מחנך ותיאורטיקן הנחשב אביה של גישת הפדגוגיה הביקורתית.
עבד באופן מקיף ושיטתי בקרב קהילות מוחלשות, ובמיוחד בהוראת קרוא וכתוב בקרב אוכלוסיות מבוגרות.
לאחר ההפיכה ב־1964 נאסר, ובהמשך יצא לגלות בבוליביה ובצ'ילה. בתקופה זו פרסם את ספרו הידוע ביותר
פדגוגיה של המדוכאים, אשר ראה אור בשנת 1968.
פדגוגיה של המדוכאים מסכם את המסקנות שאליהן הגיע בשנות עבודתו בקרב האוכלוסיות העניות והמוחלשות ביותר בארצו, ומסביר מדוע נחוצה פדגוגיה ביקורתית כדי להחזיר למדוכאים את האנושיות שנשללה מהם.
פריירה מתח ביקורת חריפה על תהליך הלמידה הפורמלי המדכא חקירה ולמידה, ומעודד גישה פסיבית וצייתנית, אשר משמשת חלק משמעותי מתהליך הדיכוי.
הוא טוען כי יש לכונן את יחסי המורה־תלמיד על בסיס של שותפות ודו־שיח.
הפדגוגיה הביקורתית מתבססת לדבריו על פעולות של הכרה, לא של העברת מידע. הכרה שכזאת אפשר להשיג רק דרך צמצום הפער שבין המורה לתלמיד באמצעות כינון דו־שיח, אשר שובר את הדגמים האנכיים המאפיינים את החינוך הפורמלי.
מטרתה של הפדגוגיה הביקורתית היא לסייע ללומדים לאתר את הכוחות הטמונים בהם ובקבוצה שאליה הם משתייכים, ובמיוחד את כוחם לשנות את חייהם האישיים והחברתיים.
בפרק החותם את ספרו מציג פריירה את הפעולות שהופכות את החינוך הפורמלי כלי שרת בידי המדכאים. פעולות אלה מכנה פריירה "חינוך אנטי־דיאלוגי": מניפולציה, הפרד ומשול ופלישה תרבותית.
פריירה פרסם את ספרו באמריקה הלטינית ב־ 1968, אך ללא ספק הוא רלוונטי למערכת החינוך הישראלית של ימינו.