נחשב לאחת מיצירות המופת של "הרומן החדש" הצרפתי.
אלן רוב גריה כתב את הקנאה ב-1957 והוא מרחיק לכת מספריו הקודמים בהפניית עורף לרומאן המסורתי של המאה ה-19, הן בתכניו והן במסגרות הכתיבה שלו.
מצד התוכן מבקש המחבר לתאר את העולם הגלוי לעין כמות שהוא, ללא משמעויות פסיכולוגיות ואנושיות:
"נוכחות ללא כל משמעות ובלא כל עומק, נוכחות שכולה פני - שטח, גלויים ובני תיאור... "
הוא גם מבקש "לקבוע את המרחק בין האדם והעצמים, להביע את היותם של העצמים קיימים לעצמם, מחו' לאדם ובניתוק גמור ממנו ".
לצד מסגרות הכתיבה פורש המחבר מהרומן המסורתי בבקשו לבנות סיפור בלי גיבורים טיפוסיים בעלי סימני היכר אישיים.
סיפור שאינו מתפתח על פי השתלשלות דברים כרונולוגית, בלי זמן עבר ובגוף שלישי - כולם אבזרים "המכוונים דמות של עולם יציב, לכיד, רציף...שכולו ניתן לפענוח ".
אם כי ההנחות הפילוסופיות והחברתיות שעמדו ביסוד השגותיו של המחבר שוב אינן מקובלות, יש לניסוי ספרותי זה זכות ראשונים ומעמד מיוחד בתולדות הספרות במאה זו.