אסיר נמלט - יד שניה

הטבח הגדול שעשו היפנים בשכניהם הסינים בבירתם נאנג'ינג בשלהי 1937, לוּוה במעשי זוועה שקשה לבן אנוש לעכלם. היה זה מסע רצחני שעבר השתקה והתעלמות כמעט מוחלטת עד לאחרונה, אף שהתנהל באורח פומבי, ללא עכבות, והותיר מאות אלפי קורבנות בנפש. הפרשה נחשפת כאן לראשונה בפני הקורא העברי. האם רצון המערב לקיים יחסי סחר עם יפן לאחר המלחמה ולהיעזר בטוקיו כטריז אל מול הקומוניזם הסובייטי שהתפשט באסיה, הוא שגרם לאמנזיה מכוּונת? יפן, שלא הכירה בחטאיה עד תום, נותרה לכאורה צחה מכל רבב.

איוואנֶה מטסוּאי, מפקד הכוחות היפניים במרכז סין, נתפס לאחר כניעת יפן והועמד לדין בבית הדין הבינלאומי בטוקיו. הוא הואשם באחריות עליונה ומהותית לזוועות שעשו כוחותיו בנאנג'ינג. טענותיו שלא היה לו קשר ישיר לאירועים לא התקבלו. נגזר עליו עונש מוות, והוא הוצא להורג ב־23 בדצמבר 1948.

ההיסטריה של טבח נאנג'ינג מחקר פורץ דרך של שלושה פרופסורים סינים וצוותיהם המקצועיים, שהסתייעו במסמכים רבים ומרשימים בהיקפם מכל קצווי תבל.
קריאת חובה למתעניינים בתהפוכותיה של נפש האדם ובמפלצתיות העלולה לבצבץ ממנה ולחוקרי זוועות רצח־עם באשר הן.

מלחמת העולם השנייה פרצה באוגוסט 1939 בפאתי מנצ'וריה שבצפון סין, והסתיימה בדיוק שש שנים אחר כך בפלישה הסובייטית לצפון סין. המלחמה באירופה נראתה תלושה לגמרי, לכאורה, מהמלחמה באוקיינוס השקט ובסין – אבל האירועים שהתרחשו בשני צדדיו המנוגדים של העולם השפיעו רבות אלה על אלה. גדול האסונות בהיסטוריה, שחבק עולם ומלואו באמת ובתמים, השפיע על השקפות הדורות הבאים ועל תפיסותיהם יותר מכל עימות אנושי אחר.

בכישרון מספר־הסיפורים שלו, שעשה את "סטלינגרד", את "נפילת ברלין" ואת "הפלישה לנורמנדי" לרבי־מכר בינלאומיים, מכנס אנטוני ביוור יחדיו את כל היבטיה של מלחמת העולם השנייה בדרך חדשה לגמרי. בהסתמך על הניתוחים ועל המחקרים העדכניים ביותר, ובכתיבה בהירה ומלאת רגש, הוא מצרף את חלקי התמונה המלאה אלה לאלה בסיפור עלילה מרתק המשתרע מצפון האוקיינוס האטלנטי אל דרום האוקיינוס השקט, מערבות הצפון המושלגות ועד מדבריות אפריקה הצפונית והג'ונגלים של בורמה, מהאיינזצגרופן של הס"ס בשטחים הכבושים, עבור בגדודי העונשין שאליהם גויסו אסירי הגולאג וכלה באכזריות שלא תיאמן של מלחמת סין–יפן.

הכרעות מוסריות הן הבסיס לכל דרמה אנושית, ושום תקופה אחרת בהיסטוריה לא העמידה דילמות גדולות יותר – למנהיגים ולפשוטי־העם – ולא סיפקה דוגמאות שכאלה לטרגדיות אישיות והמוניות, לשחיתות הפוליטיקה של הכוח, לצביעות אידיאולוגית, לשיגעון הגדלות של מצביאים, לבגידה, לפרוורסיה, להקרבה עצמית, לסדיזם בל־ייאמן ולנדיבות בלתי־צפויה. הגם שיריעת סיפורו של ביוור היא הגדולה ביותר שבגדר האפשר, בשום פנים אין הספר מתעלם ממנת חלקו של האדם הפשוט, חייל או אזרח, שחייו נשחקו עד דק בידי הכוחות האדירים שפרקו כל רסן במלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה.