באפריל 1989 קיבל שבתי שביט מידי יצחק שמיר את כתב המינוי לראש המוסד השביעי, תפקיד בו שירת במשך שבע שנים, עתירות תמורות ואירועים פוליטיים ואסטרטגיים בעלי משמעות גלובלית, אזורית ולאומית.
"העולם בתקופת המלחמה הקרה (1945-1990) היה לאין שיעור יותר יציב מאשר העולם שבו אנו חיים היום", כותב שביט. "הפחד מפני השמדת המין האנושי, באירוע גרעיני בין-מעצמתי, חולל את היציבות העולמית, שהחזיקה מעמד עד 1990. בריה"מ קרסה, אך ארה"ב לא השכילה לנצל את העשור שבו הייתה 'השוטר היחיד בעיירה' כדי לכונן סדר עולמי חדש".
מאפייני הטרור השתנו. "בעבר הטרור היה ברובומקומי, חילוני, ומחולליו נאבקו להשיג עצמאות מדינית. הטרור העכשווי הוא דתי מוסלמי,גלובלי,והוא מבטא את מצוות אללה להילחם בכופרים ולהקים את הח'ליפות המוסלמית העולמית.... ארגון דאע"ש הביא את הטרור להקצנה שההיסטוריה האנושית לא ידעה כמותה מאז פלישות ההונים מערבות אסיה למערב".
שני נושאי הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) העיקריים של המוסד, בתקופת שביט, היו התפשטות אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים במזרח התיכון, והטרור. "המענה לשני נושאים אלה", כותב שביט,"נמצא לא רק במזרח התיכון ובמערב אירופה, זירות הפעולה הקלאסיות של המוסד, אלא גם במזרח אירופה ובריה"מ לשעבר, גם בדרום-מזרח אסיה, סין וצפון קוריאה, וגם ביבשות אחרות. שינויים אלה חייבו את המוסד להיערך בהתאם".
ראש המוסד הוא סיכום שבע שנות פעילות והתמודדות עם אתגרים של מי שעמד בראש שירות מודיעיני הנחשב לאחד הטובים בעולם.
שביט פורס לפני הקורא את משנתו המודיעינית והגיאו-אסטרטגית, הנשענת על חשיבה ריאליסטית מתוחכמת ומורכבת, יחד עם ניסיון מבצעי ופיקודי נדיר. זהו ספר חובה לכל מי שביטחונה ועתידה של ישראל יקר לו.