אילו היו מספרים ללוּלק בן השמונה שיום אחד יסעד על שולחנה של מלכת אנגליה, שינהל עם האפיפיור שיחה מתובלת ביידיש, שיאזין יחד עם קנצלר גרמניה - קנצלר גרמניה מכולם - לשיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", במנגינה של חסידות גור, ודאי לא היה מאמין.
ואולי דווקא כן.
כי לולק, הילד הצעיר ביותר ששרד את מחנה הריכוז בוכנוולד, היה רגיל לנסים.
הוא שרד בזכות שרשרת של נסים: אמו הדפה אותו אל זרועות אחיו רגע לפני שנלקחה אל מותה; אחיו הבריח אותו שוב ושוב, ממחנה למחנה, מקרון רכבת לקרון רכבת;
שוב ושוב נתפס, עמד אל מול המוות - ושרד.
ואחיו שרד יחד איתו, משמש לו אב ואם ומשפחה.
יחד מילאו האחים אחר צוואת אביהם ועלו לארץ ישראל, ולולק-שרוליק-ישראל המשיך שושלת רבנות בת יותר מאלף שנה והיה לרב הראשי של ישראל - הרב ישראל מאיר לאו, ובשנת 2005 אף קיבל את פרס ישראל.
אל תשלח ידך אל הנער נכתב לקראת מלאת שישים שנה לשחרור מחנה בוכנוולד.
בחלקו הראשון מספר הילד לולק את זיכרונותיו; בחלק השני מספר הרב לאו כיצד עיצבו זיכרונות אלה את דרכו כרב וכמנהיג.