"זה היה יום יפהפה, רוח קלה נשבה אחר הצהריים והכול היה צהוב וירוק..." כך נוהגת אֶבּי ויטְשאנק לתאר את היום שבו התאהבה בבעלה רֶד. בעיני הסובבים אותה, משפחת ויטשאנק נחשבת למשפחה מיוחדת ומעוררת קנאה, בלי שאיש יודע להסביר למה בדיוק.
אולי בזכות הארוחות מרובות המשתתפים (רובם אורחים לא קרואים שתמיד מתקבלים בברכה), הילדים השונים כל כך זה מזה, ההמולה של נכדים משתובבים ומבוגרים המניחים להם לעשות כרצונם, והאווירה החופשית והעצלתנית. אבל מובן שגם אצל בני ויטשאנק, כמו בכל משפחה, זהו רק חלק מהתמונה.
חייהם של אבּי, רד וארבעת ילדיהם הבוגרים כוללים לא רק רגעי קסם, שמחה וצחוק, אלא גם קנאה יוקדת, אכזבות מרות וסודות כמוסים שנשמרים בקפידה.
החל מהוריו של רד, שהגיעו לבולטימור חסרי כול בשנות העשרים של המאה הקודמת, ועד לנכדים הנושאים את מורשת משפחת ויטשאנק על כתפיהם היישר אל המאה העשרים ואחת, נפרש לנגד עינינו בכישרון סיפור קורותיהם של ארבעה דורות, ובמרכזו בית אחד, שידע ימים טובים יותר, אך תמיד שימש עוגן לכל בני המשפחה.
סליל של חוט כחול הוא ספר בלתי־נשכח, גדוש תובנות, הומור ואנושיות, מסימני ההיכר של יצירותיה של אן טיילר. בלי לחסוך בביקורת ובלי לגלוש לרגשנות יתר, הוא שר שיר הלל לכל המשפחות באשר הן, על כל מורכבויותיהן.