השושנה האחרונה של שנגחאי

הדיכוי האכזרי של הצד המפסיד במלחמת האזרחים בספרד בשנים 1936 עד 1939 כלא גם את סיפורם של המובסים, כך שלא יסופר.

אכזריות השלטון של פרנקו לא פסחה על נשים. בספר הקול הרדום פורשת צ'אקון את סיפוריהן של אסירות מלחמת האזרחים שנכלאו בכלא ונטאס במדריד, והיא עושה זאת בעדינות ומתוך קרבה. חייהן הנחשפים בפנינו מעוררים בנו את הרצון לדעת עוד על הקולות הללו שהושתקו זמן רב כל־כך:

הורטנסיה הלוחמת, הנושאת בבטנה את התינוק של פליפֶּה, שעדיין נלחם בדיקטטורה, וחיה בידיעה שתוצא להורג מייד לאחר שתלד. פפיטה, אחותה של הורטנסיה, אשר מחוץ לכלא משמשת כשליחה בינה לבין בעלה. אלווירה בת השש-עשרה, שניסתה להימלט עם אמהּ מספרד, אך נעצרה. תומאסה, שכל משפחתה נזרקה מגשר, ועוד. 

סיפורן של גיבורות אלה חושף דף אפל ומצמרר בהיסטוריה המערבית בת זמננו, סיפור שהושתק וכמעט נשכח, ומתוכו עולים אומץ לבן וכוחן של אותן נשים. 

הרומן מבוסס על עדויותיהן של נשים ששרדו את מלחמת האזרחים הספרדית ונאסרו תחת המשטר הפשיסטי, כמו גם על סיפוריהן של אחרות שמתו במאבק למען החירות.

דוּלְסֶה צַ'אקוֹן (2003-1954) סופרת ומשוררת ספרדייה. יצירתה התרכזה בתיעוד הדיכוי של משטר פרנקו, ובמיוחד של נשים. צ'אקון פעלה רבות נגד אלימות מגדרית, ונגד מלחמות. בספרד קרויים על שמה בתי ספר, מוסדות ופרסים ספרותיים, כמחווה לאישיותה. הקול הרדום עובד לסרט דרמה.