נשוכה - שולמית קיציס

 

ספר ה"אורית"

יהודי אתיופיה דבקו באמונת ישראל וקיימו אורח חיים יהודי. בשנים הרבות של ניתוקם מהעם היהודי התגבשה בקרבם מורשת ייחודית.

הספר שלפנינו, ספר ה"אורית", מתעד את המסורת הדתית ואת כתבי הקודש של יהודי אתיופיה. עיקרו עוסק בספר ה"אורית", הוא ספר התורה שתורגם לשפת הגעז העתיקה. ספר ה"אורית" היה מורה הדרך שעיצב את מורשת יהודי אתיופיה.

הספר הנו פרי מחקר ראשוני, מקיף ומעמיק, אודות ספר ה"אורית". מובאים ממצאים רבים וחדשים המהווים מפתח להבנת דרכם הייחודית של יהודי אתיופיה בדרך קיומן של מצוות רבות. לדוגמא: מדוע יהודי אתיופיה אינם תוקעים בשופר בראש השנה, מפני מה הם אוסרים לשחוט בעל חיים כשהוא עדיין צעיר, מהי הסיבה שיש איסור חמור לקיים יחסי אישות בשבת, מה גרם לכך שאין במורשתם את מצוות התפילין והמזוזה ומהו ההסבר שאין ציצית בבגדיהם כדרך הנהוגה במורשת ישראל.

הספר הנו ספר יסוד בתחום מורשת יהודי אתיופיה ומאיר לראשונה את התורה שעיצבה את דרכם הייחודית.

 

על המחברים

הרב מנחם ולדמן הוא מהפעילים המרכזיים בהעלאתם ובקליטתם של יהודי אתיופיה ונחשב אחד המומחים הגדולים בחקר יהדות אתיופיה. הוא מנהל את תכניות היהדות לעולי אתיופיה במסגרת הסוכנות היהודית, ומשמש למעלה משלושים שנה רב הקהילות הממתינות לעלייה באתיופיה. הרב ולדמן חיבר ספרים רבים ועשרות מאמרים בתחומי המורשת וההיסטוריה של יהודי אתיופיה.

פניאל גתאצ'וו הוא חוקר ופילולוג הבקי בלשונות אתיופיה ובפרט בשפת הגעז העתיקה המשמשת עד היום כשפת הקודש של התפילות והכתבים הדתיים באתיופיה. הוא מנוסה בפענוח ותרגום כתבי-יד, בעל ידע רב במורשת יהודי אתיופיה ובמורשת המקראית באתיופיה.

 

"אם עולמנו החדש והמופלא נעשה מסוכן יותר בשל הטכנולוגיה המודרנית ההרסנית, הרי הקבועים העתיקים של דינמיקת המלחמה ושל טבע האדם מסבירים היום עוד יותר מבעבר מדוע ומתי עלולות לפרוץ מלחמות של השמדה סופית."
תושבי תבאי, העיר שנמצאה בלב התרבות והמיתוס היווני, היו בטוחים שהאתונאים והספרטנים יבואו לעזרתם מפני המלך המוקדוני החדש. קרתגו הכנועה והמכווצת לא העלתה על דעתה שהרומאים יתעקשו למעוך אותה עד הסוף. קונסטנטינופול, בירת האימפריה הרומית המזרחית ומרכז הנצרות האורתודוקסית, החזיקה מעמד אלף שנה וביצוריה היו עמידים בפני כל פלישה. וארנן קורטס, ספרדי שנקלע לסיטואציה, לא חשב שישמיד עם 1,500 לוחמיו את טנוצ'טיטלאן, עיר הענק המפוארת, הגדולה באמריקה כולה.
אבל זה קרה. ארבע התרבויות המשגשגות הללו ניתנו במצור, הוחרבו, הושמדו והיו כלא היו. ארבעתם היו יכולות לשרוד באמצעות כניעה משפילה או דיפלומטיה מחוכמת. מדוע התנגדו? מה היו השגיאות האסטרטגיות או המחדלים הפוליטיים המשותפים להן? ומה ניתן ללמוד מאסונותיהן, בהינתן שהשמדה של עיר בירה וכיליון של תרבות אינם הדרך שבה נגמרות רוב המלחמות? בספר מלחמה. סוף בוחן ויקטור דייוויס הנסון את ארבעת האירועים הנוראים, מנתח נסיבות ותרחישים, ומפיק לקחים.

· כיצד דרדרו שמועות סרק את תבאי אל סופה?
· מה מלמד המקרה של קרתגו על ערכם של הסכמים?
· מה למדו הביזנטים על הישענות על חברים בעת צרה?
· האם, לנוכח חורבן האצטקים, טכנולוגיה תנצח תמיד כמות?

ויקטור דייוויס הנסון הוא עמית בכיר להיסטוריה צבאית ולימודים קלאסיים במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, ופרופסור אמריטוס ללימודים קלאסיים באוניברסיטת מדינת קליפורניה. חיבר יותר מעשרים ספרים, בתוכם ניצחון המערב שהופיע בעברית בספריית שיבולת.

שאלת מקור השפה היא שאלת יסוד עתיקת יומין בקיום האנושי. התיאור הפיזיולוגי של הדיבור מסביר את פעולות הלשון, אך אינו יכול לפענח כיצד המיית־לב, כאב, צער או שמחה נעשים סימנים לשוניים בעלי משמעות. כבר המקרא מתאר את השפה כבריאה ייחודית של האל, ומאז ועד עתה מהדהדת חידה זו: כיצד חוויה קדם־לשונית פורצת אל המילה.

שפת רֶחֶם בשולי ההגוּת חוקר את היסודות הקדם־לשוניים המולידים את השפה. גיבור היצירה הוא הגוף האנושי החי והנושם. החקירה נעה בשני צירים הפוכים ומשלימים: האחד, עיון בהגותם של פילוסופים והוגים שהצביעו על סדקים וקרעים בשפה המצביעים על יסודות קדם־לשוניים־גופניים כגון: רטיטה, כאב, כמיהה ורגשות הפורצים אל המילה. הציר השני, הפואטי, מהדהד את החוויה הגופנית ומתעד את השתוקקותה לביטוי לשוני ואת דרכה אל השפה. שתי השפות: הפואטית וההגותית רוקמות את הדרמה הלשונית - גופנית ממנה נבראת השפה.

קרן מיכאלי, בוגרת החוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהגותו של אלבר קאמי. מיכאלי מלמדת ספרות ופילוסופיה בבית הספר "הכפר הירוק".