התנגדות: סיפורם של האחים בילסקי.
ב־1941 צפו טוביה, זוס ועשהאל בילסקי בהוריהם ובשני אחיהם המובלים אל מותם. במקום להימלט או לשקוע בייאוש הם השיבו מלחמה.
האחים ניצלו את ההיכרות האינטימית שלהם עם היער העבות שסביב הערים הביילורוסיות נובוגרודק ולידה, הקימו מחנה נסתר ביער, ואז יצאו לשכנע יהודים נוספים להצטרף אליהם. הם אף שלחו לוחמים לתוך הגטאות כדי להבריח משם יהודים אל מקום מבטחים.
יותר ויותר ניצולים הגיעו בכל יום, ונוצרה קהילה רבגונית, "ירושלים של יער".
הם ישנו בשוחות מוסוות בעלים, אהבו, נישאו הולידו ילדים. הם הקימו בית כנסת, בית מרחץ ותיאטרון, נפחייה וסנדלרייה.
כשהנאצים הגבירו את מאמציהם לתפוס את האחים, נאלצו השלושה לנטוש את המחנה ולהוביל את הקהילה הגדולה למקום סתר חדש.
אך האויב מבפנים היה מסוכן לא פחות: חילוקי דעות מרים איימו על שלמות הקהילה.
האם להעדיף קבוצה קטנה וניידת, שתתמקד במאבק בגרמנים, או לקבל את כל מי שמגיע?
טוביה בילסקי היה נחוש לקיים את התחייבותו לכל היהודים כולם.