אף אחד ממכריה של שרה כ' לא יודע שהיא מאיירת מופלאה של ספרי ילדים, שחותמת על איוריה בשם הבדוי "אימאן", כשם חברתה האובדת של דודתה מעיראק.
מאז מות דודתה, שאימצה אותה עם לידתה וגידלה אותה כגאונה, היא חיה לבדה, בשגרה שקטה, בדירת המרתף שירשה ממנה, ומנהלת סניף של הספרייה העירונית בירושלים.
נראה שחייה מספקים אותה: העבודה בספרייה ביום, האיורים בלילה, והבדידות שטבעית לה מאז ומתמיד.
כשבאחד הימים היא מחליטה לכתוב ספר ילדים בעצמה, היא לא משערת לְמָה באמת היא מקווה ומה היא עתידה להבין על אימאן האמיתית, על דודתה ועל עצמה.
הו־מאמה הוא סיפור חכם, עדין ומלא קסם על יחסים, שמתנהל בתוך השורות וביניהן, בין עצב לשמחה, עד לסופו כובש-הלב.