ספר הרבייה

הרומן האוטופי של אדוארד בלאמי, במבט לאחור: 2000–1887, שהתפרסם לראשונה בבוסטון בשנת 1888, הוא קרוב לוודאי הרומן האוטופי המצליח ביותר שראה אור אי פעם. עם הופעתו התניע הספר תנועת רפורמה חברתית בארצות הברית ובעולם כולו. הספר תורגם לשפות רבות, ובכלל זה לעברית ארכאית בשנת 1903 וליידיש בשנת 1905.

ג'וליאן וֵסט, אריסטוקרט אמיד שחי בבוסטון ב-1887, שוקע בשינת היפנוזה עמוקה. כאשר הוא מתעורר בשנת 2000 הוא מגלה שאמריקה הפכה לחברת מופת ריכוזית וא-פוליטית. זוועות הקפיטליזם של המאה ה-19 כמעט נשכחו; המחסור והעוני עברו חלפו מהעולם, והחברה הפכה להיות שוויונית ונמחקו שכונות העוני המטונפות של בוסטון. לכך התווספו המצאות טכנולוגיות כגון תאורה חשמלית לכול וחיבור כל בית אב לרשת כבלים טלפונית, בתי כול-בו מפוארים וממוכנים וכרטיסי אשראי. נוסף לאלו, הוא גם מוצא אהבה ששורשיה טמונים אי שם בעבר. כחסיד נאמן של תורת האבולוציה, ביסס בלאמי את יצירתה של אומה וחברה אוטופית על תפיסה שעיקרה "אבולוציה ולא רבולוציה", כלומר שינוי שאינו מונע מכוחה של אידיאולוגיה פוליטית מהפכנית. היעדרה של אידיאולוגיה חד-משמעית מחזונו הוא מה שאפשר לבלאמי להציע כפתרון למבוכות הזמן את הרעיון המתעתע של מונופוליזם לאומי וציבורי המחליף באופן אבולוציוני את מקומו של הקפיטליזם הפרטי והתחרותי.

קריאה מחודשת וביקורתית של במבט לאחור מציעה הזדמנות מצוינת לבחינתה של האמביוולנטיות המקופלת כמעט תמיד בחזונות של חברת עתיד א-פוליטית הטובלת בטכנולוגיות ונהנית משפע צרכני. מבעד לעדשת האוטופיה יכול הקורא העכשווי לראות כיצד חלק לא מבוטל מהחלומות החברתיים המוארים והאוטופיים של המאה ה-19 החשיכו והפכו לסיוטים במהלך המאה ה-20. כל שנותר עתה הוא לקוות שהחזונות האוטופיים לכאורה המתגשמים במאה ה-21 לא יפגשו גורל דומה.

ד"ר משה אלחנתי, אשר תרגם את הספר והוסיף מבוא מעמיק וביאורים, הוא היסטוריון של המודרניות המתמקד בהיסטוריה תרבותית של המאה ה-19, ובכלל זה באוטופיות ויקטוריאניות, בדגש על יחסי טכנולוגיה-חברה, בהיסטוריה של הפנאי בקרב מעמדות העובדים ובתולדותיו של הסנטימנט האקולוגי כתופעה מודרנית.

 

הקהילה החרדית היא אתגר למדינת ישראל. זאת לא האשמה. לא הטחת עלבון. זאת מציאות שצריך להישיר אליה מבט.

הקהילה החרדית מציבה לישראל אתגר מעשי – איך מקיימים כלכלה משגשגת ובטחון, כאשר קהילה הולכת וגדלה מקשה על המשימות האלה.

הקהילה החרדית מציבה לישראל אתגר עקרוני – אילו פנים יהיו למדינה בעוד כמה עשורים, כאשר על פי התחזית רבים מאוד מאזרחיה יהיו חרדים.

יש כאן שאלה על יכולת ההישרדות של ישראל. יש כאן שאלה על החזון והזהות של ישראל. 

מכיוון שהקהילה החרדית צומחת במהירות, זו שיחה דחופה, שיש הכרח לקיים, בלי להיבהל, בלי להתלהם, גם בלי לגמגם. ישראלים לא חרדים יגלו, ששיחה כזאת מובילה לשתי דרכים: דרך אחת היא של השלמה – הקהילה תצמח, השפעתה תגדל, התוצאה תהיה ישראל אחרת (שצריך לברר אם תוכל לשרוד). דרך שניה היא של בלימה – ניסיון לשנות את המגמה, ולחתור לעיצוב של מציאות שאינה מאותגרת על ידי הקהילה החרדית (אם זה בכלל אפשרי).

לא קל להשלים. לא קל לבלום. אבל צריך להחליט.

 

שמואל רוזנר הוא עורך ספרי הקיפוד והשועל, עורך אתר המדד, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. ספריו הקודמים? #יהדותישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית (עם קמיל פוקס), היהודים: 7 שאלות נפוצות, ושטעטל, בייגל בייסבול: על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה.