פלישה

בחלק השלישי של ספרו מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שכתב במהלך מלחמת "חרבות ברזל"; בין היתר עונה המחבר, ד"ר אפרים חמיאל, על השאלות הבאות: 

מהי משמעות המדרש שלפיו כפה אלוהים על עם ישראל את הר סיני כגיגית כדי שיקבלו את עשרת הדברות? האומנם נכפתה התורה עלינו? אם אכן נכפתה, כיצד אפשר להעניש את העוברים על מצוותיה? 

האם מדרש האגדה שלפיו בתורה תרי"ג מצוות מציג עובדה, או שמא המִּספר אינו מחייב? 

מהו מקורה של הילולת ל"ג בעומר במירון? הייתכן שנקבעה בעקבות שתי טעויות בקריאת טקסטים? 
האם אסור לנשות ישראל להשתתף בלחימה? האם מותר להן? האם הן חייבות? מה אומרים מקורות היהדות בשאלה זו? 
מה הייתה עמדת פוסקי ההלכה לגבי תלמוד תורה לנשים, וכיצד השתנתה לאורך הדורות עד למהפכה בתחום בדורות האחרונים? 

מהי משמעות מדרש האגדה שלפיו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני? האם פשוטו כמשמעו? מהו אפוא מעמדו של מדרש האגדה בהגות היהודית? 

מהו ההבדל בין אזהרה להתראה במשפט העברי, ומהן הדרישות מבית הדין בנושא זה לגבי ענישת העבריינים?

ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.

שאלת מקור השפה היא שאלת יסוד עתיקת יומין בקיום האנושי. התיאור הפיזיולוגי של הדיבור מסביר את פעולות הלשון, אך אינו יכול לפענח כיצד המיית־לב, כאב, צער או שמחה נעשים סימנים לשוניים בעלי משמעות. כבר המקרא מתאר את השפה כבריאה ייחודית של האל, ומאז ועד עתה מהדהדת חידה זו: כיצד חוויה קדם־לשונית פורצת אל המילה.

שפת רֶחֶם בשולי ההגוּת חוקר את היסודות הקדם־לשוניים המולידים את השפה. גיבור היצירה הוא הגוף האנושי החי והנושם. החקירה נעה בשני צירים הפוכים ומשלימים: האחד, עיון בהגותם של פילוסופים והוגים שהצביעו על סדקים וקרעים בשפה המצביעים על יסודות קדם־לשוניים־גופניים כגון: רטיטה, כאב, כמיהה ורגשות הפורצים אל המילה. הציר השני, הפואטי, מהדהד את החוויה הגופנית ומתעד את השתוקקותה לביטוי לשוני ואת דרכה אל השפה. שתי השפות: הפואטית וההגותית רוקמות את הדרמה הלשונית - גופנית ממנה נבראת השפה.

קרן מיכאלי, בוגרת החוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהגותו של אלבר קאמי. מיכאלי מלמדת ספרות ופילוסופיה בבית הספר "הכפר הירוק".