לראות את הים

"לפעמים אני מסתכלת על אבא שלי כאילו הוא תוכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק"

אבא של נעה היה רק בן 62 כשאובחן עם דמנציה. 

ברומן הגרפי האוטוביוגרפי כמה זה חמור אנחנו מצטרפים לקומיקסאית נעה כ"ץ למסע אינטימי ומעורר הזדהות, מלא חמלה, הומור וחן, על ההתמודדות עם דמנציה מנקודת מבט של בת המטפלת באביה החולה. 

זהו סיפור מכמיר לב, מנוסח היטב ומאויר להפליא על זיכרון ועל אובדן, על היפוך תפקידים בין הורים לילדים ועל החיים עצמם. 

נעה כ"ץ (ספר הציפורים) היא מאיירת וקומיקסאית. זהו ספרה השישי. 

האויב שלצדי, ספרה הנוקב ועז הביטוי של נעמי רגן, נכתב בעקבות מאורעות אמיתיים, ובמרכזו עומדים שני גיבורים הנאבקים לחשוף את האמת שמאחורי פשעים בלתי נסלחים.
מיליה גוטשטיין הקדישה את חייה להבטחה שקולם של קורבנות השואה לא יושתק לעולם. זוהי משימה תובענית וקורעת לב, שגוזלת לעתים את זמנה וכוחותיה. אבל דווקא עכשיו, כשהיא מתכוננת להעביר הלאה את שרביט ההנצחה ולפַנות זמן לבעלה, הכירורג הנודע, לילדיה ולנכדיה, מגיעה שיחת טלפון שמנפצת באחת את כל מה שדימתה לדעת על ההווה והעתיד שלה.
בעודה שקועה במערבולת האישית הזאת היא מקבלת הזמנה להיות הנואמת המרכזית בכנס שיתקיים בליטא, בראשותו של ד"ר דריוס וידס.מיליה מתלבטת. היא יודעת שהליטאים רואים בה את "אויבת הציבור", בשל מאמציה לגרום להם להעמיד לדין את פושעי המלחמה שבקרבם, ולהכיר באחריות ההיסטורית שלהם להשמדת רוב רובה של הקהילה היהודית בארצם, בכלל זה משפחתה שלה.
להפתעתה, כאשר היא מגיעה לבסוף לליטא, מיליה מוצאת בדריוס, איש הרוח הפתוח והמרדן, בן ברית ושותף למטרותיה. אלא שפעילותם של השניים רק מעצימה את הכוחות העוינים הקמים נגדם, מאיימים על משפחותיהם, פרנסתם ושמם הטוב וכופים עליהם החלטות קשות שיעמדו בסתירה לכל מה שהשיגו ולכל מה שהתפתח ביניהם.