לראות את הים

"שיעור זמרה" הוא מהלך חיים שלמים של איתור הקול הנעדר: מחוויות ילדוּת והתבגרות בצֵל חרדה חברתית אל דרך של ביטוי, יצירה והגשמה. השיעור מתחיל בְּילדה מסוגרת ושותקת, הילדה שאִם "תְּנַסּוּ לְדוֹבֵב אוֹתָהּ./ הִיא רַק תִּשְׁתֹּק יוֹתֵר./ הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ נָסוֹת,/ הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ לֹא מַרְשׁוֹת/ לְעַצְמָן לְהִתְחַבֵּר." אט-אט קליפות השתיקה נסדקות ומבעד לחרכים ניבעים שירים עדינים וגבישיים, פוצעים מהתחדדות השנים, שכן "בִּפְנִים עוֹלָמוֹת מִתְהַפְּכִים בְּקִרְבָּם/ בְּשֶׁקֶט מוֹפְתִי. דְּבָרִים פְּעוּטִים/ הוֹפְכִים עֲטַלֵּפִים טוֹרְפִים,/ בָּעוֹלָמוֹת הַשְּׁקוּפִים לְמֶחֱצָה."
תחילה תנוע הדוברת אל המוזיקה, אל ההתלמדות והעשייה הצלילית, ובהמשך תהפוך למורה למוזיקה בעצמה, ותלמֵד ש"הָרוּחַ אֵינָהּ/ מִתְאַמֶּצֶת לִנְשֹׁב/ צִפּוֹר מְזַמֶּרֶת/ אֵינָהּ מְהַרְהֶרֶת כֵּיצַד/ קוֹלָהּ יִשָּׁמַע/ הֲיִי בִּפְלִיאָה,/ הֲסִירִי כְּבָלִים/ עַתִּיקִים/ וּתְנִי לְקוֹלֵךְ/ לַעֲלוֹת מִתּוֹכֵךְ/ דַּק וְחָלוּשׁ/ וְנִפְלָא,/ עַד אֵימָה."
בספרה הצלול והבשל, אוצרת דנה לוינסון בשיר את פשר השתיקות והאתגרים שבשחרור מ"כבלים עתיקים", חוויות של זוגיות ופרידה, התמודדויות ביתיוֹת – עם הבית הגשמי והבית הפנימי – ומציאת אחיזה בפרקטיקות יומיומיות: "שִׂימִי סִיר שֶׁל אֹרֶז –/ הַשְׁלִיכִי עֹגֶן עַל כִּירַיִם,/ שֶׁתִּהְיִי חֲזָקָה, שֶׁלֹּא תִּתְפָּרְקִי/ בֵּין מַכָּה לְמַכָּה."
מחוץ לשירים מעידה המשוררת: "בכל פעם שאני מבטאת את קולי בעולם זו חגיגת ניצחון לילדה שהייתי, ילדה שקטה וביישנית, שגדלה עם חרדה חברתית משתקת." ואכן, "שיעור זמרה" הוא חגיגה לא צפויה, צוהר אל גנים סודיים, הזמנה מעוררת השתאות להטות אוזן אל השָׁתוּק המתבקע.
יחזקאל רחמים

דנה לוינסון היא מוזיקאית, מלחינה ומורה לפסנתר. חברה בהרכב הנשים "מורקה". בשנים האחרונות היא מפרסמת משיריה בכתבי עת שונים. "שיעור זמרה" הוא ספרה הראשון.

רועי יוסף הוא מחזאי, במאי ויוצר תיאטרון. זוכה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 2024, ופרס קיפוד הזהב למחזאי השנה (2022). 

שורה: מלאכת זיהוי חיים הוא מחזהו השלישי באורך מלא, לאחר בוקר טוב קיפוד ו-פרט לכך, לא אירע דבר. (נכתב עם נעה נשיא). יוסף הוא דוקטורנט בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן ומרצה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים ובסטודיו לאמנויות התיאטרון מייסודו של יורם לוינשטיין.

שישים ימים שהה המחזאי רועי יוסף במילואים במחנה "שורה" אי-שם במרכז הארץ. שישים ימים שבהם עסק באחת המשימות המורכבות שידעה הנפש האנושית – זיהוי קורבנות הטבח. לאורך שעות ארוכות מדי, רועי והחיילים שגויסו למשימה חיפשו סימן מזהה שיקל את הזיהוי ויאפשר קבורה. במקביל הוא פתח מחשב וכתב. כתב את אשר ראה, שמע וחווה: מחשבות, רגעים שנגלו מול עיניו, תמלול מדויק של מה שנאמר סביב, וראיונות יזומים עם נשים וגברים ששהו שם.

שׁוּרָה: מלאכת זיהוי חיים הוא התבוננות עמוקה, פואטית, כנה ולעיתים מצחיקה על קושי. הוא ניסיון אמיץ וחשוף לאפשר לכולנו להבין מה היה שם, ואולי סוף-סוף להביא אותו למנוחה נכונה. כי בשביל לקבור משהו צריך לדעת מה זה. 

"׳שורה׳, על מחנה זיהוי קורבנות 7 באוקטובר, היא הצגה מפעימה ומרפאת נפש. מסמך מצמית וחשוב, שראוי להוציאו לאור. הוא חשוב בהיבט ההיסטורי והפסיכולוגי, וגם באיכויותיו כטקסט תיעודי ופיוטי."
— ננו שבתאי,  הארץ, 6 במרץ 2025