קפה סוקרטס - כריסטופר פיליפס - יד שניה

האם העובדה, שהמונחים "יצר" (מיני) ו"יצירה" (רוחנית) גזורים מאותו שורש, מקפלת בתוכה תפיסת מיניות ייחודית, השונה במהותה מזו השלטת בתרבות המערבית? מרדכי רוטנברג פיתח בספריו גישה דיאלוגית לחקר היחס בין הפסיכולוגיה והדת. על - סמך ניתוח מקורות מהמסורת היהודית הוא טוען, שמתוך הקשר הסמנטי בין יצר ליצירה, משתקף מודל מורחב של מיניות, שעל - פיו דחף היצר הפיסיולוגי כולל ומזין את אנרגית היצירה הרוחנית. לדעת רוטנברג, נעות המהפכות המיניות במערב בתנודת מטוטלת מדיכוי לביטוי, משום שהן מעוגנות בתפיסת השניות היוונית - נוצרית, המפרידה בין גוף לנפש. לעומתן פועלת המערכת ההוליסטית היהודית של ה"יצר - יצירה" כרצף, הכולל גם אפשרות שווה לכל נפש לחוות ריגושי - שיא של דבקות אקסטטית רוחנית אותם חש בדרך כלל רק האמן. היצר, המציג מודל אלטרנטיבי לתפיסת המיניות הביולוגית הצרה השלטת במערב, מראה גם כיצד דפוסי התקשורת הרומנטיים והשוויוניים, הגלומים ברצף יצר - יצירה, עשויים להתמודד עם בעיות האלימות וההטרדה האופפים את יחסי המין והיחסים בין המינים במערב בעידן האיידס. מרדכי רוטנברג משמש כפרופסור בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הוא מלמד וחוקר את השפעת הדת על הפסיכולוגיה של חיי היומיום. הוא שימש כיועץ מומחה לפסיכולוגיה בין - תרבותית בארצות שונות בעולם. בין ספריו: 'קללה וסטיה', 'שבעים פנים לחיים' ו'פרד"ס הנפש'. ספרו, 'קיום בסוד הצמצום', זכה בפרס ירושלים למחשבת ישראל.

מותר האדם מן הבהמה – אין? כמה מהוגי הדעות הפופולריים בזמננו מאמצים קביעה זו בלא היסוס. לדידם, הברייה האנושית היא לא יותר מחיה מחוכמת, המצייתת לתכתיבים ביולוגיים. הפער בין האדם ובין יתר האורגניזמים, מן החד-תאיים ועד הפרימאטים, הוא בסך הכול הבדל בדרגה, לא בסוג. מי שמייחס למין האנושי סגולות המרוממות אותו מעל ומעבר לעולם החי מטפח אשליות גדוּלה מטפיזיות, שאין להן אחיזה במדע.בחיבור הקצר על טבע האדם מבקש הפילוסוף האנגלי רוג´ר סקרוטון לקעקע דעה אופנתית זו. במפגן של תחכום וברק אינטלקטואלי, הוא קורא תיגר על תיאוריות רדוקציוניסטיות כדוגמת הפסיכולוגיה האבולוציונית, ומציג כנגדן כתב הגנה רהוט ומעמיק על הייחוד האנושי. בני אדם הם אמנם יצורים ביולוגיים הנשלטים על ידי חוקי הטבע, מסביר סקרוטון, אבל הם גם הרבה יותר מזה: הם "אנשים" – ישויות מודעות לעצמן, ריבוניות ורציונליות, המזהות זו את עצמיותה של זו ונקשרות אחת לרעותה ביחסי "אני" ו"את/ה" הדדיים. רק על בסיס זה, המכונן עולם חברתי משותף של חירות, ערכים ואחריות, אפשר להבין את העיסוק האנושי במוסר, ביופי, בטהרה, בגאולה – וגם ברוע.