כל מחזה של אלוני הוא שלב נוסף בעימות בלתי-פוסק שבין שני יריבים נצחיים: הצגה ומוות: או אם תרצו, משחק ורצח, תיאטרון ומלחמה. התיאטרון והמשחק הם כלי-הנשק היחידים שבידי המחזאי במאבק הבלתי פוסק עם מר-מוות, אמצעי להוליכו שולל, לכשף אותו.
הצוענים במחזה משחקים בקברט, בהגדת עתידות, בכישוף ובקלפים. הצוענים משחקים לא רק לשם המשחק, אלא כדי לסמא את עיני השטן, לסכל את המזימה של קלף המוות. למחזותיו של אלוני, מראה של דובי-קרקס משעשעים, אבל בתוך הדוב מסתתר תמיד רוצח עם תת-מקלע.
משה נתן, 1971
מחזה מופת זה הוצג לראשונה בשנת 1971, ועתה הוא מוצג לאור בדפוס, בלוויית רישומיו של הצייר יוסל ברגנר, שעיצב את התפאורה והתלבושות להצגה המקורית.