חרדי וטוב לו

ספר זה מכיל את הזרעים לכל המשך חשיבתו של מלצר. המושגים הקלייניאניים של הזדהות השלכתית ושל העולם הפנימי מתרחבים דרך ההשקפה המלצריאנית על אודות ״ההיסטוריה הטבעית״ של האנליזה, זו המתקדמת ברצף של שלבים שמתחקים אחר התפתחות יחסי האובייקט המוקדמים. לאחר שהסיטואציה האנליטית מתבססת, ניתן למיין את הבלבולים הגיאוגרפיים ובין האזורים של העצמי הילדי ביחסיו עם האובייקטים הפנימיים, ניתן לעבד חרדות דיכאוניות על סף העמדה הדיכאונית ובמסגרת תהליך הגמילה ניתן לבצע אינטגרציה של היבטים שפוצלו מהעצמי. ספר זה ימשיך לשמש כטקסט עיוני בסמינרים קליניים וטכניים ובכאלה העוסקים בפסיכופתולוגיה, וילווה את מסעם של העוסקים בפסיכואנליזה בתור ״פעילות אנושית״.
קלרה נמאס, פסיכואנליטיקאית, בואנוס איירס

תיאור יוצא מן הכלל של השלבים השונים והמורכבים של התהליך הפסיכואנליטי. המחבר מצליח להעביר את ניסיונו רב השנים באנליזה של ילדים ומבוגרים בדרך מתוחכמת ובדרגת הנחישות של אומן שעבודתו מצליחה לשקף באופן מלא את המהות האמיתית של חזונו.
ליאון גרינברג, יו״ר לשעבר של ההתאחדות הפסיכואנליטית הבינלאומית (IPA), הקדמה למהדורה הספרדית

זהו ספר מדהים, בעל מבנה ברור ומסר עמוק ומורכב. ברובד הראשוני הנוסחה נדמית פשוטה - איסוף ההעברה, התרת הבלבולים הגיאוגרפיים ובין האזורים, צליחת סף העמדה הדיכאונית והגמילה – נוסחה שניתן ליישם בטיפול בילדים ובמבוגרים כאחד, ושניתן לראות הן ברמת הפגישה הבודדת הן ברמת התהליך הפסיכואנליטי בכללותו. עם זאת, ברגע ששוקעים לתוך הפרטים בספר מתגלה מעיין נובע אמיתי של רעיונות עשירים ומעוררי מחשבה.
מרים בוטבול, חברה מייסדת בקבוצה הפסיכואנליטית של ברצלונה

יצירת מופת מכוננת. ההתפתחות של ההעברה-ההעברה הנגדית הופכת ללב ליבה של השיטה האנליטית וכל כתבי מלצר הבאים מציגים תוספת מעשירה לתפיסה בסיסית זו.
הוגו מרקז, מריה אלנה פטרילי ומאורו רוזטי – קבוצת ראקר, ונציה

ברור בלי להיות דוגמטי; מדריך מטעמו של מי שעודד אותנו תמיד לחשוב בצורה עצמאית.
קת׳רין ארנולד, פסיכותרפיסטית של ילדים ומבוגרים, בריטניה

בכתיבה חדה ומלאת חיות ובשפה הקרובה ככל הניתן למוחשיות השלטת בעולמו הפנימי של הילד מתאר מלצר את מה שנהג לכנות ״ההיסטוריה הטבעית״ של התהליך הפסיכואנליטי. אני רואה כעת בספר ראשון זה את נקודת הפתיחה לגילוי ההיסטורי של ״הקונפליקט האסתטי״, שאותו ניסח כעבור עשרים שנה בספרו המלהיב
The Apprehension of Beauty.
ז׳אן בגין, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, פריז

מפגש עם גבולות השפה, בניסיון לבטא במילים ובדימויים את רגש הגעגוע שנפער בעקבות אובדן אישי, עורר כמיהה להתחקות אחר אפשרות גילום הגעגוע בחומר – להעניק לו צורה בעולם. כבר בראשית החיפוש אחר אותה צורה נכספת עולה אי-הלימה בין מרכזיותו של רגש הגעגוע בחיי האדם וביצירה האומנותית בכלל והקולנועית בפרט, לבין תשומת הלב שזכה לה במחקר. אי-הלימה זו מניעה מהלך מחשבתי הנפתח בשאלות הנוגעות במהות רגש הגעגוע, רגש מופשט החומק מכל דיסציפלינה מחקרית. באמצעות השוואה בין המושג געגוע למושגים מלנכוליה ונוסטלגיה שמובילה למושג אין, ותוך כדי קריאה המציבה את הפרשנות האסתטית במרכז, געגועים מאיר אי-הלימה זו ולוקח אותנו אל תוך חקירת רגש הגעגוע מבלי להתיימר להגדירו.

דרך התעמקות בטקסטים ותאוריות מתחומי מחקר מגוונים – תאוריה פסיכואנליטית, פילוסופיה, לימודי תרבות, אסתטיקה וקולנוע – ותוך כדי קריאה בכתביהם של הוגים וחוקרים כמו פרויד, ברגסון, היידגר, קריסטבה, בוים ומאלפס, מיכל לביא מתבוננת בקולנוע תיעודי אישי ישראלי עכשווי – בסרטים מאת ענת אבן, יונתן חיימוביץ' ויובל המאירי, יוצרת ויוצרים שהאסתטיקה מצויה בלב המעשה הקולנועי שלהם. מתוך מהלך מחשבתי הנע בין תחומי מחקר המחברת מציעה פרשנות אסתטית לגילום קולנועי של אחד הרגשות המהותיים בקיום האנושי.

מיכל לביא, מחברת הספר געגועים: על רגש בקולנוע, היא יוצרת וחוקרת קולנוע שבמרכז הווייתה החיפוש אחר גילום רגש הגעגוע. היא מלמדת בבית הספר לאומנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר, ובמשך שנים ניהלה אמנותית מוסדות קולנוע, בהם סינמטק חולון ופסטיבל קולנוע דרום. מאז טבח 7 באוקטובר, שהשפיע על חייה ועל חיי משפחתה, המאבק להשבת החטופות והחטופים הפך למרכזי בחייה, וההתמודדות עם הקיום שלאחריו עומדת במרכז עשייתה האומנותית.