עשרים שנה לאחר הופעתו של הספר החלוצי נשים במילכוד (קו אדום, 1982) חזרנו לשאול: מה התחדש, מה השתנה ומה נותר בעינו, מה כבר נראה בעין, מה ידוע ומקובל, ומה הן המילים שנמצאו לנו בינתיים כדי לומר את כל זאת?
חידוש מבורך הוא הופעתה של המילה "מיגדר", המקפלת בתוכה הגדרה וגדר גם יחד וצלילה מרמז אל מין, מיגזר ו--gender.
המושג מיגדר מאפשר דיבור על המין כמייצג הבדלים חברתיים-תרבותיים, בשונה ממין המציין הבדלים ביולוגיים.
המושג מיגדר מייצג את התפנית התיאורטית והשינוי העמוק שחלו במחשבתנו על ההבדלים בין המינים, ואת המפנה שחל בשיח הפמיניסטי, ההבחנה בין המינים נתפשת עתה כהבנייה חברתית, תרבותית והיסטורית, אשר מתמסדת ויוצרת משטר דעת וסדר חברתי ממוגדרים.
הבנה זו חותרת נגד הטיעון האידיאולוגי שהסדר הקיים הוא טבעי והכרחי.
היא חושפת את ההעלמה וההשתקה שרווחו בשיח האקדמי והציבורי ביחס למימד המיגדרי בתור ממסד של הסדר החברתי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי ובתור מחולל אי-שוויון ודיכוי.
בספר זה חברו יחד שבע חוקרות, לניתוח הסדר המיגדרי הקיים ולבחינת תהליכי השינוי המתרחשים בישראל, בעבודתן הן מצביעות על התנסויות מיגדריות שונות של נשים ישראליות ממגוון של קבוצות מעמדיות, אתניות, דתיות ולאומיות.
מחברות:
דפנה יזרעאלי, אריאלה פרידמן, הנרייט דהאן-כלב, חנה הרצוג, מנאר חסן, חנה נוה, סילביה פוגל-ביז'אוי