לוסי תמיד רצתה להרשים את חמותה, דיאנה. היא חלמה על חמות שתהיה לה כמו אם, שתספר לה סיפורים מביכים על ילדותו של בעלה, אוליבר, תחלוק איתה מתכונים ותיתן לה עצות.
אולם חלומות לחוד ומציאות לחוד.
דיאנה, אלגנטית וקרירה, הייתה תמיד מנומסת וחביבה, אבל שמרה בעקשנות על מרחק.
נראה היה שהיא פשוט לא אוהבת את לוסי וחושבת שהיא לא מספיק טובה בשביל בנה.
ועכשיו דיאנה מתה. ככל הנראה התאבדה לאחר שחלתה בסרטן.
כך לפחות כולם חושבים, עד שבנתיחה שלאחר המוות לא נמצא כל זכר לסרטן והשוטרים לא מוצאים שום אזכור למחלה בתיקה הרפואי.
הם כן מוצאים שרידי רעל ועדות למאבק.
מי יכול לרצות במותה של אישה כה אהובה ומכובדת, פילנתרופית נדיבה שמקדישה את זמנה לעזרה לנשים במצוקה ושלאיש אין מילה רעה להגיד עליה? כלומר, לאיש מלבד לוסי.