מבשלים ואופים ביחד

אסופת מאמרים זו נכתבה לזכרו של פרופ' דן גבתון. פרקי הספר  נכתבו על ידי הקהילה האקדמית העוסקת במנהל ובמדיניות בחינוך אשר עליה נמנה דן: המנחים שתחת הדרכתם כתב את הדוקטורט, עמיתים באקדמיה בארץ ומעבר לים, וסטודנטים לתארים מתקדמים שאותם הנחה דן במסירות רבה.

בספר שלושה שערים: השער הראשון מתמקד בחשיבותם של צוותי החינוך בהובלת שינויים ורפורמות חינוכיות בעבר ובהווה; השער השני עוסק בהיבטים מתודולוגים לחקר מדיניות ומנהל החינוך מנקודת מבט ביקורתית, לצד גישות חדשניות; השער השלישי פותח צוהר לדיון במבחר סוגיות בחקר מדיניות חינוכית בימנו. פרקי הספר מצביעים על כך שבחינת תופעות מפרספקטיבה לוקלית, המתייחסת להקשר הייחודי המאפיין את סביבת התהליך החינוכי, מסייעת בהבנת השינויים החברתיים והתרבותיים המתרחשים בחברה. כמו כן, פרקי הספר מדגישים  שהובלת שינוי מחייבת שיתוף פעולה בין צוותי הוראה לבין הקהילה שאותה הם משרתים, לצד בעלי עניין בנעשה במוסדות החינוך; מכאן שמגמות של מרכוז הנן יעילות פחות לתפקודן של מערכות חינוך. צוותי החינוך בבית הספר נדרשים לפיכך להיות סוכנים אקטיביים הפועלים יחד עם הקהילות של בית הספר על מנת לספק מענים חינוכיים יעילים לתלמידים, הורים ומורים מתוך נקודת מבט יזמית וחדשנית.

העורכים: פרופ' אודרי אדי-רקח – החוג למדיניות ומנהל בחינוך באוניברסיטת תל-אביב – היא חוקרת בתחום של סוציולוגיה ומנהל החינוך; מחקריה מתמקדים בסוגיות של פערים חברתיים, שיפור בתי ספר וקשרי בית הספר והקהילה. מחקריה מבוססים על שיטות כמותיות ואיכותניות.

פרופ' יזהר אופלטקה – החוג למדיניות ומנהל בחינוך באוניברסיטת תל אביב – חוקר תהליכים ניהוליים וארגוניים במערכות חינוכיות; מחקריו מתמקדים בהיבטים רגשיים של עבודת המנהל והמורה, קריירות של אנשי חינוך, רפורמות חינוכיות ומנהיגות חינוכית.

"אל תתפשרו על פחות ממושלם."

כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה ממורֶים, ממנהלים, מההורֶים שלכם, מעצמכם?

העולם שאנחנו חיים בו מתגמל מצוינות, אבל גם דוחף אותנו לציפיות לא אנושיות. אנחנו משווים את עצמנו בלי הפסקה, משכנעים את עצמנו שהמאמץ לעולם לא מספיק, ומודדים את הערך העצמי רק דרך תוצאות. הפרפקציוניזם הפך לתרבות שבה כולם רצים מהר יותר, עובדים קשה יותר, ומתעייפים הרבה יותר.

תומס קורן, מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לכלכלה של לונדון, יצא לחקור את התופעה, והוא מראה איך המרדף אחרי שלמות דווקא פוגע במה שבאמת חשוב: ביצירתיות, בקשרים, בשקט הנפשי וביכולת ליהנות מהדברים עצמם. קורן טוען שכדי להשתחרר ממלכודת השלמות לא צריך "לתקן את עצמנו", אלא להבין שהפרפקציוניזם הוא תוצר של נורמות חברתיות בעייתיות, ושהוא הורס לנו את החיים.

להיות (לא) מושלמים הוא ספר מעורר מחשבה, שמשלב ביקורת חברתית חדה עם חמלה גדולה. ביסודו הוא מבקש להזכיר לנו שבעולם המודרני, גם "מספיק טוב" יכול להיות מצוין.

תומס קורן הוא מבכירי חוקרי הפרפקציוניזם בעולם. מחקריו הופיעו בכתבי העת והמגזינים החשובים ביותר, והרצאתו בנושא באתר TED זכתה למיליוני צפיות.