"אין בעולם גיהינום גדול יותר מנישואים מאושרים!" כך נפתחת היצירה - דליקה, תוססת, חופשייה ומלאת תשוקה, כפי שרק
גבריאל גרסיה מארקס יודע ליצור.
זוג לטינו־אמריקני עשיר מתקרב לחתונת הכסף. זהו רגע מתאים לעריכת דין וחשבון על החיים.
אבל האישה, גרסיאלה שמה, נמצאת כאילו לבדה מול אדם אילם, לא יותר מבובה. גרסיאלה פותחת במונולוג, או בדיאלוג כושל, על האושר והיעדרו, על האכזבות, אובדן האמון והכבוד, הבגידות והשקרים, ועל הזמן שחלף ולא יחזור.
נאום אהבה נגד גבר יושב הוא כתב אישום חריף, ובד בבד סיפור תולדותיהם של חיים משותפים ושל מה שמסתתר במעונם של זוגות מאחורי הדלת הסגורה.
זהו דיוקנה של אישה המשרטטת את חייה בקולה הצלול. אין ביצירה היפהפייה שלפנינו ריאליזם מאגי, המאגיה היחידה היא שפתו של מארקס.
עולם שלם נברא על כל צבעיו בכמה משיכות מכחול מהירות, חדות, הנחקקות על הנייר.