הרב הרולד קושנר ובני ביתו עברו חוויית מוות ממושכת וקשה . במשך שנים הם ליוו אל דרכו האחרונה את בנם , אהרון , שנולד חולה במחלה נדירה וחשוכת מרפא .
מסע ההלוויה הארוך הזה פתח בפני הרב קושנר עולם שלם , חדש ואחֵר של משמעות .
וגם אלוהים תפס לפתע מקום אחר לגמרי בחייו ובנפשו של הרב , ששאל כמו כל מי שאסון וטראומה פקדו את חייו : איפה היה אלוהים בשעת אסוני ?
לבו של הספר הוא הטרגדיה של הורה הקובר בן .
משם מתרחבות המחשבות אל מקומות רבים נוספים של כאבי החיים המוכרים לכולנו , הטרגדיות הבלתי מובנות והבלתי נשלטות של הכוחות העליונים הפכו לסימני השאלה האמוניים הקשים ביותר .
בדרך כלל אנחנו מקבלים עלינו את רוע הגזירה ושותקים . האם כאשר אין תשובה , אין גם שאלה ? אבל הרב קושנר שאל . הוא שוחח עם עצמו ועם אלוהיו עד שיישב בתוכו את רוב המחלוקות שהציקו לו , יישר את ההדורים ומצא מחדש את אלוהים כחבר קרוב היושב איתו על רצפת החיים ומתאבל כמוהו לצדו .