הספר כתוב מנקודת מבטה הרגישה והאותנטית של אסתר בת העשר, בת למשפחת עולים ממרוקו בוואדי סאליב של שנות החמישים של המאה ה-20, המתמודדת עם מצבים משפחתיים, חברתיים ומנטליים המאיימים להכניע אותה.
בתוך המורכבות הזאת היא מגלה עולם רגשי עשיר, כוחות נפש ודרכים משלה לצמוח ולהתמודד.
היא מתיידדת עם שכנתה ניצולת השואה, אך תקוותיה מתנפצות אל מול הרס המועדון החדש שבנתה העירייה לילדי השכונה.
כשהיא מתקבלת לתזמורת הנוער מוצאת אסתר את עצמה נקרעת בין נאמנותה העמוקה למשפחתה לבין רצונה לחרוג ממנה ולהתמסר לעולמות האינטלקטואליים והמוסיקליים המסעירים אותה.
ימי שנות החמישים בוואדי סאליב הם ימים של התפרעויות, אלימות ומחאות חברתיות, ובבית מתמודדת המשפחה עם קשיי קליטה, קשיי שפה, קשיים כלכליים ומחלה קשה המאיימת על חיי האחות הבכורה.
הוריה מתקשים לקבל ולהבין את עולמה החדש של אסתר, והיא מתבקשת לעזור בטיפול באחותה החולה. אסתר, המתבגרת אט-אט להיות נערה עצמאית, נאבקת לשמור על תשוקתה לפרוץ יום אחד את גבולות הבית ולממש את שאיפותיה.
פאני כהן הירשנברגר, ד”ר לספרות עם ישראל, נשואה ואם לשלושה. מילאה תפקידים שונים בתחום החינוך וניהלה בתי ספר.
זהו ספרה הראשון.