הָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּפִתְאוֹם תּוֹם הוֹפִיעַ עַל חֲסָקֶה.
מָה זֶה, אֲנַחְנוּ בִּמְשִׂימָה? טוֹב, אם אַתֶּם קוֹרְאִים אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, בָּרוּר שֶׁאֲנַחְנוּ בִּמְשִׂימָה, לֹא?
אֲבָל לָמָּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל הָאֳנִיָּה הָעֲנָקִית? הַאִם הָאַבִּיר הֶחְלִיט לָתֵת לָנוּ מַסַּע פְּרָס? וְלָמָּה אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם?
אָז הִגַּעְנוּ לְאַלְבַּנְיָה. בְּעֶצֶם הִגַּעְנוּ בְּמַעְבֹּרֶת מִיָּוָן, וְיוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר שֶׁנֶּחְטַפְנוּ לְאַלְבַּנְיָה.
אֲבָל לָמָּה נֶחְטַפְנוּ? מָה הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? וּמִי זֶה טוֹנִי הַנַּעַר הַיָּפֶה כָּל כָּךְ, וְאֵיךְ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת בּוֹ־זְמַנִּית?
נָכוֹן, הָיוּ לָנוּ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת. מִדֵּי פַּעַם הִצְלַחְנוּ לִיצוֹר קֶשֶׁר עִם הָאַבִּיר, אֲבָל בִּמְקוֹם לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת, רַק נוֹסְפוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת.
בְּכָל פַּעַם גַּם מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּמָקוֹם לֹא מֻכָּר אַחֵר, כְּשֶׁתּוֹם לְיָדִי. הַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה? אַתֶּם רוֹאִים, גַּם לָכֶם כְּבָר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת...