אחרי שיונתן להבי ויתר, כמו אביו, על הליכה בגדולות, זנח את עתידו התורני המבטיח כלמדן מבריק והמיר אותו באהבתו הצנועה לאליסה, הוא מבקש לשרוד את חיי הזוגיות הצעירים שלו ולגבור על חרדותיו ולבטי האמונה שלו.
לא שעל היחד השברירי, על ה"רק שנינו" שלו עם אליסה, מאיימים שני אחיו.
האחד הוא מיכה, אחיו חולה הנפש, המצליח לגרור את יונתן שוב ושוב לפרויקטים ההזויים שלו, משום שדומה שהכפייה שלו, מבחוץ, חוברת למשהו שפועם ביונתן מבפנים, למשיכה שלו אל הבלתי-נשלט.
והאחר הוא עידו, אחיהם הצעיר של השניים שנפטר בצעירותו, אשר זכרו החי מאוד מטיל את צלו הכבד על ההווה.
שום רק שנינו אינו מתאפשר בעולמו של הספר. כל צמד מאויָם בו על-ידי תובענותו התזזיתית של שלישי, או על-ידי ההתכנסות המבוהלת פנימה של מי שרוצה בבדידות.
למתרגש לבוא על יונתן כבר היה תקדים מבַשר בדור שלפניו.
מה שולט בעלילה הדו-דורית של הספר, עלילה של תקוות והחמצות, של אבהות-נוטשת ושל אשמות התובעות תיקון?
מבלי לספק לקוראים פתרון פשוט מטלטל הספר את דמויותיו בין התפיסה שגורל אקראי מכה בהן לבין אפשרותה של תורשה נגועה;
והן נראות ספק נענות להשפעות גורפות הנוחתות עליהן מבחוץ וספק נרדפות על-ידי דחפים נפשיים נעלמים המשתלטים מבפנים.
ברגישות ובתנופה מעצב ניר נושא ודמות וקונפליקט לא-שכיחים בפרוזה הישראלית העכשווית ושוזר אותם לעלילה רבת חִיוּת.