"ספרים טובים הם כמו דינמיט. הבדל ביניהם הוא שדינמיט מתפוצץ פעם אחת, בעוד שספר מתפוצץ אלפי פעמים"
יבגני זמיאטין
הרומן אנחנו מתאר עולם עשוי זכוכית שבו האנשים הם מספרים והחלומות אסורים.
בגן עדן מלאכותי זה, שהטוטליטריות שלו היא פועל יוצא של שקיפותו המוחלטת, החופש הוא היפוכו של האושר.
המספר, 503-D, הוא בונה ה"אינטגרל", ספינת החל שתמצא סוף סוף את המשוואה האינסופית של היקום ותייצא את בשורת האושר המתמטי המושלם לעולמות אחרים.
כשהוא פוגש אותה, את 330-L, מופרע הסדר האחיד של עולמו, נפרמת הנוסחה המושלמת של קיומו.
קרוב לשמונים שנה מאז נכתב, נשאר רומן זה יצירה מבריקה של מדע בדיוני, סאטירה פוליטית וכתיבה ניסיונית.
לרומן, שהוחרם במשך עשרות שנים בברית המועצות, היתה השפעה מכרעת דווקא במערב: המוטיב המרכזי של הרומן - ספקנותו של הנתין הנאמן במשטר הטוטליטרי ומאבקו של היחיד בכוחות אנונימיים - התבסס כאחד המשלים הנוקבים של המאה ה-20, כשהוא מהדהד מאוחר יותר גם בשתי אנטי אוטופיות מפורסמות אחרות, עולם חדש אמיץ של אלדוס האקסלי ו-1984 של ג'ורג' אורוול.