כמו פרא כמו חיה - פוטו רומן

"אולי יקרה הנס ומישהו מן היקרים שלך, שהשארת בגיא החידלון, ייתן אות חיים". 

נעדרים: חיפוש קרובים אחרי השואה עוסק בקבוצה ייחודית שהותירה מלחמת העולם השנייה, בין הניצולים לנספים: אנשים שגורלם לא היה ידוע. קרוביהם ניסו לאתר אותם או לגלות מידע על גורלם בכל דרך אפשרית, הן באירופה מיד לאחר השחרור, הן לאחר זמן, במקומות מושבם של הקרובים.

כיצד נערכו החיפושים? את מי חיפשו קרובי המשפחה? מה הם ההבדלים בין הורים שחיפשו את ילדיהם לאחים שחיפשו אלה את אלה או לילדים שניסו לאתר ניצולים ממשפחתם? מה מספרים המכתבים שכתבו בני המשפחה לרשויות השונות? מה היה מקומם של הרדיו והעיתונות בחיפושים? אילו אפשרויות עמדו בפני עגונות שרצו לבנות בית מחדש וכיצד ניסה הממסד הדתי לסייע להן? אילו גופים קמו לסיוע באיתור הנעדרים? על שאלות אלה ואחרות בא הספר לענות.

נעדרים מתאר מציאות שיצרה אי שקט מתמשך, חיפושים ארוכי שנים ופצעים שאינם מגלידים. הסוגיה מעלה שאלות רבות על זיכרון של מי שגורלם נותר לוט בערפל ועל הנצחה, שפירושה הודאה בכישלון החיפושים. הספר בוחן גם גופי סיוע שונים, בין־לאומיים ויהודיים, ששמו להם למטרה לסייע באיתור הנעדרים, תוך דגש על המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. מן הספר עולה שקטגוריית הנעדרים הייתה בעלת הגדרות ומאפיינים ברורים ואתרי זיכרון ייחודיים, והיא השפיעה באופן ניכר על עיצובו של זיכרון השואה בישראל ומחוצה לה.

 גרטרוד שטיין, סופרת ואספנית אמנות, נולדה בפיטסבורג ב־1874. ב־1903 השתקעה בפריז עם בת זוגה אָלִיס ב' טוֹקְלָאס וניהלה סלון שבועי, עד 1938. היא אירחה סופרים ואמנים אוונגרדיים וביניהם פ' סְקוֹט פיצג'רלד, עזרא פָּאוּנְד, מָאטִיס, פִּיקָבִּיָה, דְרֵן ואפולינר.

עד מהרה היא פגשה את פַּבְּלוֹ פיקאסו ואספה רבות מיצירותיו, מהן שניתנו לה במתנה – כמו הפורטרט הנודע – ומהן שרכשה בכספה.

הטקסט שלהלן פורסם ב־1938 ונכתב במקור בצרפתית בסגנון מינימליסטי: כתיבה מרמזת, עם חזרות, האופייני לשטיין, ומתאר את התפתחותו של פיקאסו בין 1900, שנת ביקורו הראשון בפריז, ל־1937, השנה שבה צייר את גֶרְנִיקָה. בד בבד יש בו תהייה על הטבע יוצא הדופן של החזון והיצירה של צייר גדול זה במאה ה־20.