שמאל ימין שכול: הורים מספרים על אובדן, חילוקי דעות וחברות.
"שנינו ישראלים שאוהבים את המדינה ורוצים שיהיה בה טוב לילדינו ולנכדינו. שנינו הורים שכולים.
שנינו עוסקים בפעילות חברתית ובהנצחה, גם אם בכיוונים שונים הנובעים מההבדל בין הדעות הפוליטיות שלנו.
החלטנו באופן מודע שחשוב יותר לשמר את המשותף מאשר לריב על השונה"
במרץ 2003 נרצח אסף צור בפיגוע בחיפה.
בקיץ 2006 נפל נמרוד שגב במלחמת לבנון השנייה.
מתוך ייסורי הכאב והאובדן פנו יוסי, אביו של אסף, ואיריס, אימו של נמרוד, לעשייה פוליטית.
יוסי פועל בדבקות להחמרת הענישה וההרתעה של מחבלים; איריס שותפה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.
יוסי רואה בדעותיה של איריס תמימות הרת אסון. איריס רואה בדעותיו של יוסי יאוש שרק יגביר את מעגל הדמים. ברגישות, בכבוד ובלי לעשות זה לזה הנחות החליטו יוסי ואיריס לשטוח את סיפורם האישי – וסיפורה של הישראליות כולה.
הם מדברים על כל מה שאסור לדבר עליו: ההיררכיה של השכול, הכעס על האחראים למות בניהם, היאוש מול עמדתן של משפחות שכולות "מהצד השני" והמאבק ההרואי, הבלתי אפשרי, בסופיותו של המוות.
שמאל ימין שכול הוא מסמך ישראלי יוצא דופן, אמיץ ומרגש. בתקופה בה נדמה שהשסע הפוליטי מאיים להכריע אותנו,
הספר מכריח את הקורא משני צידי המפה הפוליטית להטות אוזן, לפתוח את הלב, ולקבל את הנחת היסוד של המחברים: על אף המחלוקות והדרכים השונות – הם ימשיכו לאחוז בהערכה, בכבוד ההדדי ובקשר ביניהם.