ג'יין לא חייבת לעבוד למחייתה. כך מזכירים לה בעלה הטרי, אימהּ וחברותיה בכל הזדמנות. אבל היא ידעה מגיל צעיר שהיא תהיה עובדת סוציאלית, ואין דבר שהיא רוצה בו יותר.
שנות השישים החלו זה עתה, אך במרחק כמה דקות נסיעה מביתה היפה שבצפון קרוליינה עדיין חיות משפחות במטעי הטבק, ללא חשמל או מים זורמים, כמו ממאה אחרת.
כולם זקוקים למשהו: נעליים ללא חור, הסעה לשיעור ברייל או עזרה במציאת עבודה, ולכולם ג'יין יודעת לעזור, מלבד נערה אחת.
חיוכה של אייבי לא מגלה דבר על מצבה העגום. היא מטפלת לבדה באחותה, בסבתהּ הקשישה ובאחיינה התינוק.
בשש עשרה שנותיה למדה לשרוד בכוחות עצמה ולא להישען על איש. כשהשתיים פוגשות זו את זו עולמן הישן מתערער; אייבי מתמלאת תקווה, ואילו ג'יין עומדת בפני הכרעה קשה מאין כמותה. האם תוכל אייבי לסמוך עליה?
פרשה היסטורית אמיתית ובלתי נתפסת זוכה לתיאור ספרותי לראשונה ברומן זה, אשר מתאר את מאבקן של אלפי נשים לעצמאות, מנקודת מבטן של שתי נשים צעירות, מטפלת ומטופלת.