רומאן-המכתבים העיר והבית הוא הרומאן האחרון שכתבה נטליה גינצבורג.
זהו סיפורה של חבורת ידידים, על אהבותיהם, בגידותיהם, מות יקיריהם.
עזיבתו של ג'וזפה לאמריקה, והתפרקותו של "הבית" שבו נפגשים כולם בסופי-שבוע, פותחת חליפת-מכתבים ענפה המשקפת פיסות-חיים כבחתיכות של מראה שהתנפצה לרסיסים.
זה הדימוי של גינצבורג עצמה, שכתבה על הספר:
"כבר מן ההתחלה לא קיוויתי לדבר, המראה היתה שבורה, ואני ידעתי שלאחות את השברים יהיה בלתי-אפשרי, מעולם לא חוויתי את החסד שיש במראה שלימה הניצבת למולך"
אולי דווקא בכך הישגו הגדול של הרומאן הזה, שרבים רואים בו היום את הרומאן הגדול ביותר של גינצבורג. ההצצה למכתביהם של האנשים הללו היא כהצצה לערימת מכתבים שמישהו מן החיים באמת זנח כשעבר דירה. ומעל לכל, יש בספר הזה חסד של אמפתיה אנושית.