סיבוב ההופעות של הגולם מפראג

חֶלְקֵי עוֹר עַל מַקְּשֵׁי מִקְלֶדֶת.

גַּלְגַּל שְׂעָרוֹת מְרַקֵּד עַל רִצְפָּה.

עִפָּרוֹן מְכֻרְסָם בְּקָצֵהוּ הַשְּׂמָאלִי.

תְּרִיס מִשְׁתַּהֶה בַּחֲצִי הַתֹּרֶן.

דַּפִּים פְּזוּרִים עַל שֻׁלְחָן  –

רְאָיוֹת

לְשִׂרְטוּט קְלַסְתֵּרוֹן הָעֶצֶב.

מבעד לעצב השקוף מתאר מסע אמיץ של אישה צעירה המתמודדת עם מחלה כרונית. יעל רן חוקרת את מפת הגוף הדואב, אוספת עדויות ומשרטטת בדיוק רב את קלסתרון העצב. בדרכה, היא חושפת את קשר השתיקה האופף את הפיברומיאלגיה – "המחלה השקופה" – ואת יחסה החשדני של החברה כלפי האנשים החולים בה.

בשפה חושנית ומוזיקלית להפליא, מניחה רן לפנינו כתב עדות שהוא גם כתב תביעה. היא דורשת להיראות, להישמע. שירתה משמשת לה פנס וסולם – מאירה את מציאות חייה ומציעה דרכי ריפוי: באהבה ובתשוקה, במונולוג הפנימי שבין אישה לבין עצמה, ובחירוּת שהשירה מעניקה.

ענת לוין

יעל רן, ילידת ירושלים. בעלת תואר שני באבחון ובטיפול בלקויות למידה, אוניברסיטת בר-אילן. בוגרת כיתת השירה של "הליקון". מייסדת ועורכת הדף המקוון "עט לשירה". שיריה פורסמו בכתבי עת בארץ ובחו"ל, הוצגו בתערוכות, זכו בתחרויות ואף הולחנו ובוצעו על ידי מוזיקאים. מבעד לעצב השקוף הוא ספרה הראשון.

נאוה צוקרמן, מחלוצות התיאטרון העצמאי והפוסט־דרמטי בישראל, פורסת באסופה זו שלושה טקסטים בימתיים נועזים מתקופות שונות של יצירתה, המפרקים ומרכיבים את השפה, הגוף והעשייה הבימתית, ומהדהדים, כל אחד בדרכו, את חותמה המיוחד כמחזאית, במאית ויוצרת פורצת דרך. 
״התיאטרון של צוקרמן מגיש לצופים הרבה אווירה. נקודות החיבור בין יצירותיה לבין הקהל משתנות מצופה לצופה – ובכך מדגישות את הייחודיות שלו. [...] המחזה מבקש מהצופים לעשות הכל בכדי לשמר את החופש הפרטי שהוא בסיס האנושיות לפי צוקרמן״. 
 ynet מרב יודילוביץ׳, 
 באסופה זו: איש נקודה אישה (1988), ג׳ודי יקירתי (2000), השיטה (2003).

נאוה צוקרמן היא במאית, מחזאית, מייסדת ומנהלת אומנותית של תיאטרון תמונע בתל אביב. ייסדה את אנסמבל תמונע ב־1981 ואת תיאטרון תמונע ב־1999, כבית ליצירה עצמאית ורב־תחומית בתיאטרון, במחול ובמוזיקה. ביימה כשלושים הצגות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבלים מובילים כגון Singapore Arts Festival (1996), פסטיבל אדינבורו פרינג’ (1985–1996), Shakespeare Festival Gdańsk (1995), Dublin Theatre Festival (1996), פסטיבל עכו (1982–1988)ופסטיבל ישראל (1985–1990). יצירותיה זכו להכרה בין־לאומית ולפרסים רבים, ובהם Fringe First (1991), ופרסי מפעל חיים מטעם קיפוד הזהב (2000), שרת התרבות (2009), פרס אגמון (2022) ופרס רוזנבלום (2024).