עיר בלי שם

השפה העברית עמדה בליבו של שיח ציבורי תוסס שהתנהל בעיתונות היהודית מאמצע המאה התשע עשרה ועד לערב מלחמת העולם הראשונה. האם העברית היא לשון הקודש, שפת התנ״ך או השפה הלאומית היהודית? האם יש עברית נכונה, ומי קובע זאת? וכיצד ניתן להפוך את הלשון ההיסטורית והמקודשת לשפת תרבות ותקשורת מודרנית?

העברית מסמל למציאות: שיח על שפה מתחדשת עוקב אחר הדיונים על השפה העברית שהתנהלו בעיתונים בעברית, ביידיש ובגרמנית, ומתאר את הגישות השונות בציבור היהודי למהותה של השפה העברית, תפקידה ועתידה. רבים ממשתתפי השיח, ובהם משכילים, לאומיים ואורתודוקסים, ראו בסוגיית העברית המתחדשת מרכיב מרכזי בזהותם כיהודים מודרנים ובתפיסת העתיד שלהם בתקופה של שינויים חברתיים ופוליטיים דרמטיים. הפולמוסים החריפים בנושאי ספרות, פוליטיקה וחינוך גם השפיעו על התפתחות העברית בפועל.

העברית מסמל למציאות בוחן את חידוש השפה העברית כפי שהוא עולה מן הדיון הער בעיתונות היהודית. הספר מציע הבנה חדשה במקורותיה של התרבות העברית המודרנית, הממשיכה להיות מושא לדיון עד היום.

פרשת האוטובוס בקו 300, שבה ניסה ראש שב"כ לטייח הרג שני מחבלים שנתפסו חיים לאחר פיגוע חטיפה, מלווה את הציבור בישראל מאז 1984, זה יותר מארבעים שנה. הפרשה ממשיכה להיות רלוונטית וחשובה גם בימים אלה, שבהם היחסים בין זרועות הביטחון ומערכות השלטון לבין מערכת המשפט מתוחים, וימשיכו להיות כאלה, בנסיבות המיוחדות של מדינת ישראל. 

פרופ' יצחק זמיר היה היועץ המשפטי לממשלה בתקופה שבה התרחשה הפרשה. בספר זה הוא מציג את הדרמה תוך כדי התהוותה, על בסיס עדות שכתב לעצמו בזמן אמת, נשכחה בין קלסרים, התגלתה לאחרונה, ונכתבה מחדש לאור המצב במדינה. 

הספר הוא מעין רשומון מרתק, המציג שלל קולות ונקודות מבט על אותם אירועים, בעזרת ציטוטים מביוגרפיות ומראיונות עם אישים שונים, בהם שלושת אנשי שב"כ שחשפו את הפרשה. כך נפרסת בפנינו דרמה של יועץ משפטי לממשלה, שנאלץ לצאת למאבק קשה נגד שני ראשי ממשלה (יצחק שמיר ושמעון פרס), ונגד הממשלה כולה, ראש שב"כ וגם דעת הקהל, שביקשו כולם להשתיק את הפרשה. 

הפרשה נגללת כאן כמעין סיפור בלשי מותח, החושף את המורכבות בהתנהלות הצדדים, במתח שבין שמירה על שלטון החוק – לצרכים ביטחוניים. זהו דיוקן רב־לקחים של מערכות השלטון, אבל גם של מדינת ישראל בכללותה, ותמרור אזהרה בוהק לעתידה של מדינת ישראל. 

יצחק זמיר שימש דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, היועץ המשפטי לממשלה (1986-1978) ושופט בית המשפט העליון (2001-1994). הוא זכה בפרסים ובאותות כבוד, בין היתר בפרס ישראל לחקר המשפט, בפרס א.מ.ת ובפרס יושב־ראש הכנסת לקידום שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה.

בשנת 2003 התקיימה בלונדון הפגנה של שני מיליון משתתפים נגד המלחמה בעיראק. זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות העיר לונדון, והיא הונהגה על ידי ארגונים ופעילים סוציאליסטים; אפשר לומר שהקשר בין סוציאליזם לפציפיזם היה ברור בבריטניה לכל. ספרו של אבי קליין מתאר את היווצרותו של הקשר בין סוציאליזם לפציפיזם שהתעצב בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והתגבש כזרם נפרד: "פציפיזם סוציאליסטי". זרם זה הדגיש שהמבנה החברתי צריך להיות מבוסס על אחווה ושוויון, ולפיו ללא צדק חברתי לא ייתכן שלום עולמי.

בשם הצדק והשלום בודק תמות בולטות כגון התנגדות לאימפריאליזם, תמיכה בעיקרון אחווה כלל-אנושית, סרבנות מצפון, עיקרון השביתה נגד המלחמה, לצד אירועים בולטים בעברה של בריטניה כמו מלחמת הבורים, מרוץ החימוש ומלחמת העולם הראשונה; באמצעותם מוסבר מדוע הפך הפציפיזם הסוציאליסטי לדומיננטי במחנה הפציפיסטי הבריטי עד סוף תקופה זו לעומת זרמים אחרים שהתחרו בו באותה תקופה (כמו למשל הפציפיזם הליברלי והפציפיזם הדתי-נוצרי), ומדוע הוא נשאר דומיננטי בה עד עצם היום הזה.

אבי קליין מבקש להסביר בין השאר את השפעת המהפך במחנה הפציפיסטי על הפוליטיקה הבריטית, את היותו אחד הגורמים שהביאו לנפילת המפלגה הליברלית ולעליית מפלגת הלייבור בשנת 1924, אשר חלק גדול מחבריה היו פעילי שלום וסרבני מצפון, כולל ראש הממשלה הנבחר שלה, רמזי מקדונלד.

ד"ר אבי קליין הוא היסטוריון ומומחה לבריטניה בעת החדשה.