שני ילדים בשדה

תפיסת זיכרונות הילדות על פי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד אדלר מפתיעה בכוח הניבוי שלה. אדלר סבר שרזי אישיותנו, המוצפנים בזיכרונות הילדות שלנו, טמונים במה שבחרנו לגלות בהם, לא במה שהם מסתירים. לטענתו, אנו יוצרים את אישיותנו לא רק על בסיס השפעות התורשה והסביבה, אלא גם בתהליך של המצאה יצירתית ושל בחירה לא-מודעת מחוויותינו בשנים הראשונות לחיינו. באמצעות זיכרונות הילדות שלנו נוכל לפתוח צוהר להבנת האופן שבו בחרנו לזכור חוויות אלה ולפרש אותן, וכך לבנות גשר מהעבר אל מציאות חיינו בהווה ואל מה שאנו שואפים או ירֵאים ממנו בעתיד לבוא.

על פי גישה זו, כל זיכרון ילדות הוא נרטיב מטפורי, מעין כמוסת אישיות, וניתוח משמעותה חושף את מגוון אפיוניה ומרכיביה: ההיגיון ה"פרטי" והשכל הישר שלנו, תמונות העולם, העצמי והזולת בחיינו, דפוסי מערכות היחסים שלנו, הסוגיות שבמרכז הווייתנו, הרגשות האופייניים לנו, צווי הפעולה המנהלים אותנו, הטעויות שבבסיס צווים אלה, רמת האינטרס החברתי שלנו, כוחותינו הסמויים מן העין, ועוד. מכלול אפיונים זה מגויס הוליסטית להשגת תכלית נפשית אחת, לוּז אישיותנו: לייצר לעצמנו בדרכנו הייחודית תחושות של ערך עצמי, של התגברות על מכשלות החיים ושל זכאות להשתייכות חברתית. חשיפת מרכיבים אלה והבנת תפקידיהם בהשגת תכלית זו היא על כן יעד מרכזי בתהליך של פיתוח מודעות עצמית.

ספרה של גיסי שריג מזמין אותנו להתבוננות עצמית מרתקת ושיטתית על בסיס זיכרונות מילדותנו. ייחודו של הספר בקישור רעיונות יסוד מהתיאוריה של אדלר להתנסויות המעשיות המוצעות בו, בהדגמות המבוססות על זיכרונות הילדות של המחברת ושל הסטודנטיות שלה, במובאות מיומני התהליך שכתבו, וכן בדיאלוגים עמן.

פרופ' (בדימוס) גיסי שריג היא מטפלת אדלריאנית בהכשרתה; היא עוסקת בחקר הגותו של אלפרד אדלר, בדגש על משמעות זיכרונות הילדות ותפקידם הנפשי. שריג פרסמה עד כה שישה ספרים, האחרון שבהם, "שובל ילדות שקוף: על זיכרונות ילדות בגישה אדלריאנית" (2016), פרשֺ את מגוון דרכי השימוש בזיכרונות הילדות בתהליך הטיפול האדלריאני.

דן בן־אמוץ, עמוס קינן ואורי זהר היו כוכבי תרבות ישראליים בשנות ה־ 60 וה־ 70 שהותירו חותם על הסצנה החילונית־ליברלית. הם כתבו טורים בעיתונות, פרסמו ספרים ויצרו סרטים, שזכו לתהודה ציבורית רחבה. ביצירותיהם הם עסקו בנושאים כמו המיליטריזם בחברה הישראלית, מעמדו המתחזק של הממסד הדתי, הסיאוב בצמרת השלטון והקונפורמיזם שמאפיין את הישראליוּתּ עד עצם היום הזה.

את אלה שכחו מנסה לענות על השאלה מדוע חרף היותם דמויות מפתח נדחקה פעילותם הפוליטית של בן־אמוץ, קינן וזהר מן המחקר ומן הזיכרון הקולקטיבי, ולא רק בעטיין של שערוריות שנקשרו בשמם. באמצעות ניתוח יצירותיהם האמנותיות וכתביהם הפובליציסטיים, בוחן ד״ר אלעד וקסלר את דמותם של השלושה, שבעטו באתוס הציוני־סוציאליסטי, ובה בעת חשו שאין להם ארץ אחרת. הביקורת שמתחו על דרכה של ישראל תקפה גם היום, וביתר שאת.