ההיסטוריה הקצרה של הדמוקרטיה

מתי התערבות המדינה בחיי אזרחיה מוצדקת? מהם הכלים שבעזרתם המדינה מקבלת החלטות ונוקטת פעולות לרווחת תושביה? כיצד היא מיישמת החלטות ופעולות אלה? ואילו כוחות שונים משפיעים על עיצובה של המדיניות?

הספר מדיניות ציבורית ב־ 360 מעלות עוסק באופן שבו מוסדות המדינה מתמודדים עם דרישות לחלוקה של משאבי החברה כדי לפתור בעיות ציבוריות. מדיניות ציבורית נוגעת אפוא לחיי היום־יום של כולנו, ומכאן החשיבות בלימוד הנושא, ביכולת לנתח את המתרחש בזירת המדיניות ולהעריך את תוצאותיה, ובניסיון להשפיע על עיצובה. כדי להתמודד עם אתגר זה הספר עוקב אחר מעגל המדיניות על מכלול היבטיו – עיצוב המדיניות, יישומה והערכתה.

מדיניות ציבורית ב־ 360 מעלות הוא הספר התיאורטי הראשון בהיקפו בתחום דעת זה בשפה העברית. הוא נכתב בידי מיטב החוקרים והחוקרות של מדיניות ציבורית בארץ ומשופע בדוגמאות מהשדה הישראלי. הספר גם מציע לראשונה גישה רב־תחומית הרואה בחקר המדיניות הציבורית נקודת מפגש בין תחומי ידע שונים, בהם מדע המדינה, סוציולוגיה, כלכלה, משפט, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה.

הספר מיועד לעובדי ולעובדות הממשל, הרשויות המקומיות ועמותות העוסקות במדיניות ציבורית, לסטודנטיות ולסטודנטים בתחום זה ולכל השואפים להבין לעומק את הדיונים בנושאי מדיניות המתנהלים בתקשורת.

ד"ר לילך ליטור היא חוקרת ומרצה באוניברסיטה הפתוחה בתחומי משפט ומדיניות ציבורית. מחקריה עוסקים בממשק שבין מדיניות, יחסי עבודה, רגולציה ומערכת המשפט. ספרה האחרון, השביתה: משפט, היסטוריה ופוליטיקה, ראה אור בהוצאת למדא – ספרי האוניברסיטה הפתוחה, 2019 .

פרופ' יגיל לוי הוא פרופסור למדיניות ציבורית וסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטה הפתוחה. תחום מחקרו הוא מערכות היחסים צבא-חברה-פוליטיקה. ספרו האחרון, כיצד לכתוב נייר מדיניות: מבעיה ציבורית לפתרון, ראה אור בהוצאת למדא – ספרי האוניברסיטה הפתוחה, 2023 .

ד"ר אור קרסין היא ראשת המרכז למחקרי סביבה וקיימות באוניברסיטה הפתוחה, והמייסדת שלו. כיהנה כראשת התוכניות לתואר שני בממשל ומדיניות ציבורית ולתואר ראשון במדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה. תחומי מחקרה הם מדיניות סביבה, קיימות ושינוי אקלים.

"אולי יקרה הנס ומישהו מן היקרים שלך, שהשארת בגיא החידלון, ייתן אות חיים". 

נעדרים: חיפוש קרובים אחרי השואה עוסק בקבוצה ייחודית שהותירה מלחמת העולם השנייה, בין הניצולים לנספים: אנשים שגורלם לא היה ידוע. קרוביהם ניסו לאתר אותם או לגלות מידע על גורלם בכל דרך אפשרית, הן באירופה מיד לאחר השחרור, הן לאחר זמן, במקומות מושבם של הקרובים.

כיצד נערכו החיפושים? את מי חיפשו קרובי המשפחה? מה הם ההבדלים בין הורים שחיפשו את ילדיהם לאחים שחיפשו אלה את אלה או לילדים שניסו לאתר ניצולים ממשפחתם? מה מספרים המכתבים שכתבו בני המשפחה לרשויות השונות? מה היה מקומם של הרדיו והעיתונות בחיפושים? אילו אפשרויות עמדו בפני עגונות שרצו לבנות בית מחדש וכיצד ניסה הממסד הדתי לסייע להן? אילו גופים קמו לסיוע באיתור הנעדרים? על שאלות אלה ואחרות בא הספר לענות.

נעדרים מתאר מציאות שיצרה אי שקט מתמשך, חיפושים ארוכי שנים ופצעים שאינם מגלידים. הסוגיה מעלה שאלות רבות על זיכרון של מי שגורלם נותר לוט בערפל ועל הנצחה, שפירושה הודאה בכישלון החיפושים. הספר בוחן גם גופי סיוע שונים, בין־לאומיים ויהודיים, ששמו להם למטרה לסייע באיתור הנעדרים, תוך דגש על המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. מן הספר עולה שקטגוריית הנעדרים הייתה בעלת הגדרות ומאפיינים ברורים ואתרי זיכרון ייחודיים, והיא השפיעה באופן ניכר על עיצובו של זיכרון השואה בישראל ומחוצה לה.