החיים הטובים

מהי חמלה רדיקלית? היא אינה אהבת שוטים. היא איננה עיוורת, אלא רואה את המציאות כולה ופועלת בה בנחישות ובבהירות. היא קוראת למודעות כלפי מקורות הסבל ומזהירה מפניהם ומפני כל פעולה שנובעת מהם, ועל כן היא מחויבת לאתיקה של אי-אלימות.

הבודהיזם המעורב חברתית מתבונן בחברה, בְּמועקוֹֹת המודרניוּת, ומבקש להעניק להן מענה שבאותה מידה הוא על-זמני ורלוונטי לעת הזאת. בספר זה נרקמים מתוך כך רעיונות ופרקטיקות בודהיסטיים עם הגות ביקורתית מודרנית, לכדי קווי יסוד של אוטופיה חברתית, חינוכית ואישית. היא רלוונטית ביותר כאן ועכשיו, בישראל ובעולם, כשבּוּרוּת, סלידה והשתוקקות פועלות בעוצמה בתודעה האנושית ומתמצקות אל תוככי מוסדות החברה. הן מתבטאות בַּשגרה בנרקיסיזם ובניתוק, בפוליטיקה פופוליסטית, בתפיסות חינוכיות וטיפוליות מנוכרות, בצרכנות חסרת רסן; במה שהמחבר מאבחן כדוּקְְּהָָה החדשה: חוסר הסיפוק, המכאוב והסבל של ימינו.

בתוך כל אחד מאיתנו פועמים רצונות עמוקים - לאהוב ולהיות נאהבים, שמישהו יבין אותנו, להיות חופשיים, שייכים, בעלי משמעות. אבל לעיתים קרובות אנחנו מדחיקים את הרצונות האלה, מתביישים בהם, או הולכים לאיבוד בין הציפיות החברתיות והקולות הפנימיים.

הפסיכותרפיסטית שרלוט פוקס וובר בוחנת בספר זה את 12 הרצונות המרכזיים שמניעים אותנו, דרך סיפוריהם המרגשים והאמיצים של 12 ממטופליה – ביניהם סאינג, שמשוועת להכרה ולתשומת לב מצד הבוס הקשוח שלה; אליס, שרוצה לחזור ולטעום מהפירות האסורים של ימי רווקותה; או אליוט, שרומן עם גבר מפורסם ונערץ הותיר אותו שבור וחסר אונים – וגם שלה עצמה. 

דרך המסע הזה, ובכתיבה פשוטה ונוגעת ללב, פוקס וובר עוזרת לנו לזהות את מה שאנחנו באמת משתוקקים אליו - לא מה שנדמה לנו שצריך לרצות, או מה שלימדו אותנו לרצות ונותנת לנו את המילים להביע את מאוויינו, בפני עצמנו ובפני העולם.